נפטר פרופ' זאב צחור, מאנשי האקדמיה הבולטים בנגב

פרופ' זאב צחור הלך לעולמו בגיל 76. 
צחור נולד וגדל בנתניה. הוריו היו חניכי בית"ר, עולים בעליית אף על פי וחברי אצ"ל. שמו ניתן לו על שם זאב ז'בוטינסקי. בהיותו בן 14 עזב את הבית והצטרף כילד חוץ לקיבוץ רמת הכובש וב-1960 התקבל לחברות בקיבוץ. הוא התגייס לנח"ל ויצא לקורס קציני חי"ר ואחר כך פיקד על מחלקה של חיילים בעלי רקע קשה שגויסה לנח"ל (גרסה מוקדם של מקא"ם). חזר לקיבוץ והיה בו מרכז המטע.

ב–1969 עבר למדרשת שדה בוקר והיה מזכירו של בן-גוריון, עיקר תפקידו היה סיוע לבן-גוריון בכתיבת סדרת הספרים 'זכרונות'. בשנים 1973-1971 למד במחלקה להיסטוריה באוניברסיטת בן-גוריון (אז אוניברסיטת הנגב). תואר שני ודוקטורט עשה באוניברסיטה העברית בירושלים. את עבודת הדוקטור עשה בהדרכת פרופ' שמואל אטינגר בנושא "ההסתדרות – תקופת העיצוב".
במילואים השתתף בארבע מלחמות כמפקד פלוגה: ששת הימים, ההתשה, יום כיפור ומלחמת לבנון הראשונה. היה ממייסדי תנועת שלום עכשיו וחבר ב'פורום על' של התנועה.

לסגל האקדמי של אוניברסיטת בן-גוריון הצטרף כאשר למד לתואר הראשון ב-1972 והתקדם מאסיסטנט ועד לפרופסור מן המניין. ב-1984 – 1986 היה ראש המחלקה להיסטוריה באוניברסיטה. ב-1993 התבקש על ידי המועצה להשכלה גבוהה להפוך את 'מכללת הנגב' שהייתה שלוחה של אוניברסיטת בן-גוריון למכללה עצמאית. הוא ייסד בה את המכללה האקדמית ספיר והיה נשיא המכללה למן הקמתה ועד ל-20111.

צחור יזם חוג של פרופסורים שלימדו יום בשבוע בבית ספר תיכון בנגב. בבית הספר התיכון מעלה הבשור הוא לימד 16 שנים. היה חבר 'ועדת המקצוע' של משרד החינוך להיסטוריה ולימודי ארץ ישראל, חיבר חוברות לימוד לבתי ספר. מ–1973 הוא כותב ברציפות טורים לעיתונים, בעיקר למדור 'דעות' בידיעות אחרונות.

מחקריו מתרכזים בלאומיות המודרנית, תולדות הציונות, המאבק להקמת מדינת ישראל, דרכי הצמיחה למנהיגות ועיצוב הזיכרון. ספרו "עיצוב הישראליות" מתמקד בהבניית הזיכרון הישראלי. ספרו "כשז'בוטינסקי וטרוצקי נפגשו" (ידיעות ספרים 2012) הוא שילוב של מחקר היסטורי ובדיון ספרותי. ספרו "היינו התקומה" (הקיבוץ המאוחד 20155) הוא אוטוביוגרפיה החותרת להבנת בני דורו.

"אבל כבד נפל על מכללת ספיר, עם קבלת ההודעה על מותו של פרופ' זאב צחור, הנשיא הראשון של המכללה", נאמר היום בהודעה מטעם המכללה הדרומית.

"פרופ' צחור (זאביק) החל דרכו בספיר כאשר הייתה מכללה קטנה, שלוחה של אוניברסיטת בן גוריון, ובהנהגתו צמחה המכללה להיות המכללה הציבורית הגדולה בישראל, עם מגוון רחב של תכניות אקדמיות, כל זאת על אף האיום הביטחוני תחתיו פעלה המכללה בשנים אלו. 

"צחור פרסם מחקרים וספרים רבים' שעסקו בתולדות הציונות, המאבק להקמת המדינה, הישראליות ומורשת בן-גוריון, מורשת שהיה לו חלק מרכזי בה במסגרת עבודתו ופעילותו כאיש חינוך בנגב".

פרופ' עמרי ידלין, נשיא המכללה: "זאביק היה מנהיג אקדמי משכמו ומעלה המזוהה יותר מכל עם הרוח המיוחדת של מכללת ספיר, אותה אנו מכנים "רוח ספיר" - רוח המשלבת מצוינות אקדמית עם סולידריות ויזמות חברתית, חיבור לקהילה ופיתוח הנגב. רוח זו וערכים אלו מאפיינים את מכללת ספיר והם שורים בה גם היום. זאביק הנו דמות אהובה על כל הקהילייה של מכללת ספיר והוא יחסר לנו מאד."

עו"ד גלעד שר, יו"ר הוועד המנהל וחבר הנאמנים: "אנו נפרדים היום מאחד האנשים החשובים ביותר בתולדותיה של מכללת ספיר, דמות המזוהה ביותר עמה. זאביק היה חלוץ בעשייתו ונחוש מאוד לכל אורך הדרך על פיתוחה של המכללה ותרומתה לפיתוח הנגב. ספיר התברכה באיש והוא יחסר לכולנו".

ההלוויה תתקיים ביום רביעי, 25 בינואר, בשעה 15:00 בבית העלמין בקיבוץ רמת הכובש.