''אנחנו דורשים: תנקו או תקנסו את התושבים שלא שומרים על הניקיון''

לפני כמה שנים היה לבאר שבע חלום: להפוך לבירת המיחזור, עם פחים מופרדים לאשפה אורגנית, אשפת נייר ואשפה יבשה. בשכונות רבות פחי ה"צפרדע" הוחלפו בפחים מוטמנים. דיילים עברו בית בית בבאר שבע וחילקו "פחומי", פח חום קטן שאמור היה לקלוט את האשפה הרטובה. לא רק חילקו, אלא חזרו אחרי שבועיים עם שאלון מקיף והתעניינו בחוויית המשתמש שבהשלכת קליפת בננה למיכל עם ציור של דוב חמוד. הפחומי לווה במסע פרסום שהבטיח לא פחות ממהפכה.

במציאות, התמונה מאוד עגומה ותלויה במקום המגורים. בשכונות החדשות יותר באמת נקי. בנייני הפאר כוללים פירי אשפה, הנקלטת בפחים סגורים שמפונים באופן תדיר. היות ופירי האשפה נמצאים בכל קומה, לא צריכים לטייל עם השקית במדרגות ולהותיר שובל של ריח ו/או טיפטופים.

בשכונות הישנות יותר המצב, איך נאמר בעדינות, לא מריח טוב. האשפה חוגגת ובחג, יש רצף של ימים בהם לא מפנים את המכולות והפחים המוטמנים. זה קורה בעיקר, אך לא, בשכונות ותיקות, בהן התשתיות פחות טובות. במקום לזרוק לתוך הפח המוטמן היקר, זורקים ליד. הפח המוטמן אולי אלגנטי, אבל יש לו כמה מגבלות, שהתבררו אחרי התקנתו: הפתח שלו קשה להרמה. עבור ילד קטן, הפח גבוה. עבור אדם מבוגר, שנזקק לשתי ידיו להרים את שקית האשפה, זו מטלה קשה, כי המכסה של הפח המוטמן כבד והוא נסגר במהירות. גם עובדת היותו סגור אינה מבטיחה שהריח נשאר בפנים. ליד הפח מסריח ולפעמים, בקרבת מקום.
בבאר שבע יש, בלשון המעטה, בעיית ניקיון. העיר אמנם מונה "על הנייר" 203,000 תושבים, אבל עוד כ-100,000 נוספים עוברים מכאן בדרך, מקבלים פה שירותים או לומדים פה, כך שכ-300,000 איש יוצרים מדי יום אשפה.

יש מי שניסו להסב את תשומת לב הרשויות, ללא הצלחה יתרה: ליזה שבתאי מאסה במצב בשכונתה, ו' החדשה. כבר כמה חודשים שהיא מנסה להתכתב אל מול האחראים. היא מתעדת, מצלמת, מפרסמת בפייסבוק, אבל הזבל רק הולך ונערם. "עברו עוד חודשיים ומצב ניקיון ב שכונה ו' החדשה החמיר עוד יותר", היא כותבת להנהלת עיריית באר שבע.

"במכתבך מחודש אוגוסט כתבת לי "זכותך לראות שכונה נקייה וחובתנו לדאוג לכך!", השיבו לה בעיריית באר שבע. "לצערי הזכות לראות שכונה נקייה - נלקחה מתושבי הרחוב מבצע עובדה, ושכונה ו' החדשה וכפי שראיתי ברשתות חברתיות אלפי תושבים נוספים בשכונות (חדשות וותיקות) של העיר נמצאים באותה הבעיה", היא כותבת. נושא הניקיון יקר מאוד ללבה של ליזה ולדבריה, אביה הנחיל לה את ערכי הניקיון והאסתטיות. "כילדה, אני זוכרת את אבא פועל רבות בתחום הניקיון ואני לא מבינה איך עכשיו, בשנת 2016, בעיר מודרנית, אי אפשר לשמור על ניקיון".

יצוין, כי רכבי פינוי האשפה מבקרים לעתים יותר מפעם ביום בשכונות, במיוחד בימים רגשים דוגמת ערב שבת ולפני ואחרי חגים, אבל משהו בקונספט לקוי: את התוצאות רואים ובעיקר מריחים בבאר שבע.

הגולשת טלי מימון כותבת: "מי חושב שהרעיון של פחי אשפה מוטמנים הוא רעיון שתורם לסביבה? אצלנו הצחנה חריפה מאד. מסביב לפחים ישנה אשפה שאנשים זורקים, חתולים מטיילים שם, וחוששת שבקרוב לא רק חתולים... מדוע העירייה לא דואגת לחטא את האזור? שלא לדבר על הריח שעולה כשפותחים את מכסה הפח... חובה על האחראים למצוא פיתרון לבעיית הצחנה, ובין היתר לאתר ולקנוס את אלו שזורקים אשפה בחוץ, ע"י מצלמות שנמצאות באזור... אנא, שתפו. יתכן שהבעייה היא כלל ארצית. לי זה מפריע". "הפחים המוטמנים זה בערך הרעיון הכי גרוע בעולם", משיבה לה בר גבאי. "למה לעזאזל עדיין יש פחים שצריך לגעת בידית המסריחה הזו? למה לא עושים רגלית? היו צריכים לעשות את הפח רחב יותר ככה אנשים לא היו זורקים את הזבל בחוץ . אני רואה המון מקרים שאנשים פשוט משאירים ארגזים בחוץ ואז מגיעים אנשים אחרים ופשוט מניחים את הזבל שלהם בתוך הקרטון ולא בפח".



יצוין, כי רכבי פינוי האשפה מבקרים לעתים יותר מפעם ביום בשכונות, במיוחד בימים רגשים דוגמת ערב שבת ולפני ואחרי חגים, אבל משהו בקונספט לקוי: את התוצאות רואים ובעיקר מריחים בבאר שבע.

"לא נסכים לחיות בזבל", מסכמת ליזה שבתאי. "לא נסכים לקבל תשובות אוטומטיות של לשכה לפניות הציבור. לא נסכים לקבל דיווחים לא נכונים מהמוקד\ מהשטח על טיפול בתלונה. לא נסכים למכולות שרופות ופתוחות ללא מכסים. לא נסכים למוטמני קרקע  ללא מכסים והדבר הנוסף - כמשלמי ארנונה, עשרות מיליוני  שקלים, אנחנו דורשים: או שתנקו או שתקנסו את התושבים  שלא שומרים על הניקיון כולל בשטחים פרטיים כך אי אפשר להשאיר ניקיון העיר ולזלזל בבריאות של תושבים".

"לצערי הזכות לראות שכונה נקייה - נלקחה מתושבי הרחוב מבצע עובדה, ושכונה ו' החדשה וכפי שראיתי ברשתות חברתיות אלפי תושבים נוספים בשכונות (חדשות וותיקות) של העיר נמצאים באותה הבעיה"