עצב גדול: האמן והפעיל החברתי מלך ברגר הלך לעולמו

מלך ברגר, שהגדיר את עצמו ''קומוניסט ציוני'', נולד בצ'כיה, גדל בברזיל בימים של רדיפה אנטישמית עליית הנאציזם והגיע לישראל ב-1950. הוא הוביל מאבקים חברתיים וביטא באמנות שלו את הכמיהה לשלום ולאחוות האדם
send whatsapp messsage send FB messsage

צער גדול: מלך ברגר, אמן, פעיל חברתי ויוצר עד יומו האחרון, הלך לעולמו בתחילת השבוע והוא בן 96. הוא התגורר בדירה קטנה בשכונה ד' ובשש השנים האחרונות התגורר בבית אבות בהרצליה, בו שכר חדר. הוא יובא למנוחות היום, שני, בבית העלמין בהרצליה.

לפני עשור החליט לחגוג את יום הולדתו בתערוכה מעבודותיו  בבית האמנים בעיר העתיקה בבירת הנגב. אחרי שיצא לגמלאות, היה מקפיד ליצור במשך שעות רבות, במה שהוא כינה "אמנות טבע":  ציורי ענק עשויים מחומרים ממוחזרים שאסף: זרדים, קליפות עצים וגרעיני זיתים. ציורי אחווה ושלום, ציורים שעסקו בשיוויון בין בני האדם וגם דמויות הסטוריות, בהן מרטין לותר קנג ויורי גגרין.

​​​מלך ברגר נולד בשנת 1926 בצ'כיה. כשהיה בן שלוש משפחתו היגרה לברזיל במושבה חקלאית שהברון מוריס דה הירש יסד באמריקה הלטינית, במסגרת יק"א.


 


''כמו שצמחו הנאצים בברזיל, כך צמחה המפלגה הקומוניסטית. החברות במפלגה עלתה לי בהרבה מכות, אבל המצפון שלי לא נתן לי לנהוג אחרת. לא יכולתי לעמוד מנגד למה שראו עיניי"

 


בראיון עם כותב שורות אלה, לפני כעשור, מלך ברגר סיפר:  "בשנת 1929 הייתי כבר בברזיל. אבא קיבל שטח אדמה בקוּאַטְרוֹ אִירְמָאוּס שברִיּוֹ גְּרָנְדֶה דוֹ סוּר. קיבלנו פרה, סוס ושטח אדמה, בדיוק כמו שהיה נהוג עם המתיישבים בארגנטינה. המשפחות היו במרחק חצי קילומטר אחד מהשני. לא היה חשמל, לא היו מים זורמים. מקרר? חפרנו מתחת לאדמה שהייתה קרה. שירותים לא היו. היינו עושים בשדה ומספיק קליפה של תירס לנגב את התחת. אנחנו גדלנו על חיטה ותירס", סיפר מלך.

ראש עיריית באר שבע, רוביק דנילוביץ', מבקר תערכוה של מלך ברגר בבית העיריה, בשנת 2016 (צילום: עיריית באר שבע)​​​​​​​

אביו של מלך היה חב"דניק, אז נפטר בתאונה כשמלך היה תינוק. אימו, סימה. ''בבית דיברנו יידיש והונגרית וכילדים למדנו פורטוגזית ואחרי בית הספר הכללי למדנו בבית ספר יהודי עברית, משליח שהגיע אלינו. את כל החגים היינו חוגגים".

"אני מאוד מתגעגע לחיי הכפר עד היום. אני אוהב חיי פשטות, ממשיך לאהוב את חיי הפשטות. זה מה שנותן אושר לבן אדם'', סיפר אז.

בביתו, עם פעילים ואמנים, היצירות שלו ברקע (צילום: דני בלר)

הילדות שלו בברזיל לוותה בצילה הנורא של עליית הנאצים לשלטון בגרמניה. אמריקה הלטינית בחרה לא לנקוט עמדה לטובת מי מהצדדים.

"הייתה אנטישמיות בפורטו אלגרה. היה עיתון פשיסטי, והיו כאלה שממש חיכו שהיטלר יתפוס את המושכות בברזיל. אני זוכר הפגנה נגד היהודים. היו מהגרים גרמניים שקראו להחרים את התוצרת החקלאית של היהודים, זה נודע לי משיחה עם בעלי מכולות'', סיפר. ''כמו שצמחו הנאצים בברזיל, כך צמחה המפלגה הקומוניסטית. החברות במפלגה עלתה לי בהרבה מכות, אבל המצפון שלי לא נתן לי לנהוג אחרת. לא יכולתי לעמוד מנגד למה שראו עיניי".

מלך ברגר הגדיר עצמו כל חייו כקומוניסט ציוני, איש של מאבקים חברתיים לטובת החלשים ולמען צדק חברתי.

שלום, שיוויון, אחווה: מוטיבים שעמדו במרכז יצירתו ותפיסת חייו (צילום: דני בלר)

הוא התגורר ברחוב אלעזר בן יאיר בשכונה ד', בדירה צנועה וכשהתבגר מאוד, עבר לדירת קרקע, שהייתה מקום עליה לרגל לאמנים, פעילים חברתיים ותושבי הנגב בני כל הדתות.

באמצע שנות ה-40 של המאה שעברה התנפלו עליו שוטרים ברחוב בפורטו אלגרה ועצרו אותו, בשל היותו קומוניסט. הוא ישב כמה שנים בכלא, שחיזקו את תחושת השליחות שלו. 

בשנת 1951 עלה לישראל,  עם הגרעין השני של מייסדי קיבוץ מפלסים. בשנת 1955, אחרי שהשתחרר משירות צבאי בחטיבת גבעתי, מלך עבר לגור ברחובות. בשנת 1960 הגיעת לבאר שבע.

"בהמשך עבדתי במכון לחקר הנגב, שם בגלל הפעילות שלי למען העובדים לא רצו לתת לי קביעות. פיטרו אותי וחיפשתי עבודה. שלחו אותי לגלות נווה נוי, לעבוד בחלקה שהייתה מושקית במי ביוב, אבל כולם ידעו שאני שם והיו באים להתייעץ אתי בענייני מאבקי עובדים. נאבקתי כבר אז נגד שיטת עובדי הקבלן בעירייה.

יצר עבודות מחומרים מהטבע, לימד תלמידים, עודד פעילים חברתיים: מלך ברגר ז''ל (צילום: דני בלר)

"בתחילת שנות ה-70' הייתי אחראי על הקמת הפארק של שכונה ד'. גם שם היו מאבקים, רצו שאעבוד בתנאים מסוכנים, אבל תמיד עמדתי על שלי. ככה אני. אדם צריך שיהיה לו כבוד בעבודה, שיכבדו אותו כעובד וכאדם. שלא ינצלו אותו ולא יאיימו עליו".

כל שנות חייו ליווה מלך ברגר מאבקים חברתיים בבאר שבע וריכז סביבו פעילים. גם בשנים האחרונות המשיך ליצור, להשמיע דעה, לעודד. 

הנהלת מוזיאון תל אביב לאמנות, בו הוצגו רבות מעבודותיו, ספדה לו: ''מוזיאון תל אביב לאמנות נפרד בכאב ובצער מהאמן מלך ברגר (2022-1926). בעבודתו הייחודית, השתמש ברגר בחומרים מהטבע, העביר ערכים אנושיים, אזרחיים ופוליטיים והציע דוגמה לא צפויה של אמנות מגויסת: אמנות מגויסת לרעיונות, חדורת אמונה, וכזו שלוקחת על עצמה להעביר מסר. בשנת 2021 הצגנו במוזיאון תערוכה מוזיאלית ראשונה לברגר, שפעל לאורך עשרות שנים מחוץ למעגלים המרכזיים של עולם האמנות''.

אתמול, ראשון, הוא הלך לעולמו בגיל 96. הוא יובא למנוחות היום, שני, בבית עלמין בהרצליה.

יהי זכרו ברוך!