החיים קורים עכשיו: אל תיתן לרגע השבור לשבור לך את החיים

לפעמים אתה שוכח את החיים לרגע, ולפעמים אתה צריך חיים שלמים כדי לשכוח רגע, לא תמיד אפשר לחיות באושר אך תמיד צריך להיות שמח שאתה חי.

יש רגעים בחיים שנמשכים שניות, אך נשארים איתנו שנים. ויש ימים שלמים שאנו עוברים בהם, מבלי להיות באמת נוכחים בהם. אולי הטרגדיה הגדולה של האדם אינה רק שהוא מאבד את חייו, אלא שהוא שוכח לחיות אותם בזמן שהם עדיין בידיו. אנו נוטים לחשוב שאושר הוא מצב שבו הכול מסתדר. אבל החיים אינם מבטיחים לנו אושר רצוף. יהיו בהם אכזבות, פרידות, דאגות וכאב. השאלה האמיתית איננה כיצד לחיות בלי כאב, אלא כיצד לא לתת לכאב לקחת מאיתנו את החיים.

קהלת אומר: "ט וב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה... באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו " (קהלת) מדוע בית האבל? מפני ששם האדם נזכר באמת הפשוטה שאנו נוטים לשכוח. הזמן מוגבל. דווקא הידיעה שהחיים אינם אינסופיים צריכה ללמד אותנו לא לבזבז אותם על דברים שאינם ראויים להם.

הרמב"ם כותב: " השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצוה בהן – עבודה גדולה היא " (הלכות שופר, סוכה ולולב) מילה אחת כאן ראויה להתבוננות, "עבודה". הרמב"ם מלמד ששמחה אינה תמיד הרגשה שמגיעה אלינו מעצמה. לפעמים צריך לעבוד עליה. אדם יכול להיות עצוב ועדיין לבחור בחיים. יכול לכאוב ועדיין להודות, יכול לשאת זיכרון קשה ועדיין ליצור זיכרונות חדשים. וזה ההבדל בין אושר לבין שמחת חיים. אושר תלוי לעיתים במה שקורה לנו. שמחת חיים תלויה במידה רבה במה שאנחנו עושים עם מה שקורה לנו.

במסכת תענית, מסופר על רבי ברוקא, שהיה פוגש את אליהו הנביא בשוק. שאל אותו פעם: " יש כאן אדם שהוא בן העולם הבא ?" אליהו הצביע על שני אנשים. רבי ברוקא שאל אותם למעשיהם, והם השיבו שהם "אינשי בדוחי ". אנשים שמשמחים בני אדם ומפייסים בין אנשים שנפלה ביניהם מריבה. הגמרא אינה מספרת שהם היו עשירים או מפורסמים אלא הם פשוט ידעו לעשות דבר שנראה קטן, אך הוא למעשה עצום. להחזיר לאדם אחר מעט מן החיים שנלקחו ממנו. אולי זה אחד מסודות השמחה.לפעמים הדרך הטובה ביותר למצוא אור בתוכנו היא להיות אור עבור מישהו אחר.

איך מחנכים את עצמנו לחיות באמת?

לא לתת לרגע אחד לגנוב יום שלם. נפגענו? כעסנו? נכשלנו? מותר. אבל נשאל את עצמנו. האם האירוע עדיין כואב ,או שאני כבר בוחר להמשיך להכאיב לעצמי בגללו? לא כל מי שפגע בנו ראוי לקבל גם את מחר שלנו.
בכל יום לעשות מעשה שאינו "משתלם". טלפון לאדם בודד, מילה טובה, חיבוק, ביקור, הקשבה. דווקא המעשים שאינם מכניסים לנו דבר לחשבון הבנק, מכניסים הרבה לחשבון החיים.
לאסוף רגעים במקום לחכות לאירועים גדולים. שיחה טובה. צחוק עם הנכדים. ארוחה משפחתית. שקיעה. חבר שהגיע. אלה אינם "החיים בדרך" , אלה החיים עצמם.
להיות האדם שמחזיר חיים לאחרים. להשלים בין שני אנשים. לשמח חבר. לעודד אדם שנפל. לפרגן בלי קנאה. לפעמים אדם אינו זקוק לפתרון לבעיה שלו; הוא זקוק למישהו שיזכיר לו שיש לו עדיין סיבה לחייך.
חז"ל אמרו: "כ ל המרחם על הבריות, מרחמין עליו מן השמים " (שבת) והחיים? הם קורים עכשיו. אנו עסוקים כל כך בניסיון להאריך את החיים, עד שלפעמים אנו שוכחים את המשימה החשובה יותר, להעמיק אותם.

יום אחד לא נזכור את רוב הוויכוחים שעליהם התעקשנו, את רוב הדברים שקנינו או את רוב הדאגות שהעסיקו אותנו. נזכור אנשים. נזכור אהבות. נזכור חיבוקים. נזכור את מי ששימחנו, ואת מי ששימח אותנו. ולכן לא תמיד אפשר לחיות באושר, אך תמיד אפשר להיות שמח שאתה חי. כי אם החיים שברו לך רגע, אל תיתן לרגע השבור לשבור לך את החיים. כל עוד אתה נושם, הסיפור עדיין נכתב, ועדיין מחכה לך בו רגע אחד של אהבה, של חסד או של אושר קטן, רגע שבשביל לזכות בו, אולי היה שווה לעבור את כל הדרך .

חברות וחברים, מודה לכם על קריאת המאמרים לרבות על הערותיכם והארותיכם.