האבן שנזרקת לים: על כוחן של מילים לפצוע ולרפא

לפגוע באדם, זה כמו לזרוק אבן לים. אתם יודעים לאן זרקתם, אבל לעולם לא תדעו כמה עמוק זה שקע.

יש פצעים שהזמן מרפא, ויש פצעים שהזמן רק מלמד את האדם לחיות איתם. לפעמים די במילה אחת, בהערה צינית, במבט מזלזל או במשפט שנאמר בחוסר מחשבה, כדי להותיר בליבו של אדם צלקת עמוקה לשנים ארוכות. מי שפוגע באחר יודע מתי זרק את האבן, אך לעולם לא יידע כמה עמוק היא שקעה בליבו של הנפגע, כמה לילות ללא שינה גרמה, וכמה פעמים שב ונזכר בה במשך חייו.

לא בכדי קבעו חז"ל , " המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים "(בבא מציעא) הדימוי חריף וקשה. הרי איש לא נפצע פיזית, ובכל זאת חז"ל מדמים את המבייש לרוצח. משום שיש דם שנשפך כלפי חוץ, ויש דם שנשפך פנימה, לתוך הלב והנפש. אדם יכול לחייך כלפי חוץ, אך להיות שבור ומרוסק מבפנים.

הרמב"ם החמיר אף יותר וכתב, " אסור לאדם להלבין פני ישראל, וכל המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא " (הלכות תשובה) מכאן אנו למדים כי כבודו של האדם אינו רק עניין חברתי, אלא ערך קדוש, שכן כל אדם נברא בצלם אלוקים. לכן מצווה אותנו התורה, " וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ " (ויקרא) ועל כך אמר רבי עקיבא, "זה כלל גדול בתורה."

אחד הסיפורים המרגשים המובאים במסורת מספר על אדם שבא לרבו וביקש לתקן את חטאו לאחר שהוציא דיבה על חברו. הרב הורה לו לקחת כרית נוצות, לקרוע אותה על ראש ההר ולפזר את הנוצות ברוח. לאחר מכן ביקש ממנו לאסוף את כולן. השיב האיש "הדבר בלתי אפשרי" אמר לו הרב, "כך הן המילים. מרגע שיצאו מפיך, לעולם לא תדע לאן הגיעו וכמה נזק חוללו."

גם העולם האוניברסלי הגיע לאותה תובנה. מסופר על אב שנתן לבנו חופן מסמרים ואמר לו " בכל פעם שתפגע באדם, תקע מסמר בגדר." לאחר שהילד למד לשלוט בכעסו, ביקש ממנו אביו להוציא את המסמרים. כשהגדר התרוקנה, אמר לו, "המסמרים נעלמו, אבל החורים נשארו. כך גם בלב האדם."

שלמה המלך ניסח זאת במשפט קצר ועוצמתי, " מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן " (משלי) המילים שלנו יכולות להרוס עולמות, אך באותה מידה גם לבנות עולמות. מילה טובה אחת יכולה להציל אדם מייאוש, להעניק לו כוח, תקווה ואמונה בעצמו. לפעמים מחמאה קטנה או מילה של עידוד מלוות אדם שנים רבות ומאירות את דרכו.

כיצד נוכל לחנך את עצמנו להיזהר בכבודו של הזולת?

לעצור רגע לפני שאנחנו מדברים ולשאול את עצמנו, האם הייתי רוצה שישמיעו כלפיי את המילים הללו?

לזכור שכל אדם נושא עמו התמודדויות שאיננו יודעים עליהן. כפי שאמרו חכמים, "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" (אבות)

להרבות במילים טובות. אם בכוחן של מילים לפצוע, בכוחן גם לרפא.

ללמד את ילדינו שמידת האדם אינה נבחנת רק במה שהוא אומר , אלא גם במה שהוא בוחר שלא לומר.

לסיום ,העולם מלא באנשים שהצליחו, התקדמו ובנו קריירות מפוארות, אך בליבם עדיין מהדהדת מילה פוגעת ששמעו בילדותם. מנגד, העולם מלא גם באנשים שקמו, צמחו והאמינו בעצמם בזכות מילה טובה אחת שנאמרה להם בזמן הנכון. לכן לפני שאנו זורקים אבן לים, כדאי שנזכור, איננו רואים את קרקעית הים, ואיננו יודעים כמה עמוק תשקע האבן. כך גם בלב האדם. איננו יודעים אילו סערות מתחוללות בתוכו, ולכן מוטלת עלינו החובה לנהוג ברגישות, בכבוד ובאהבת הבריות. כי בסופו של דבר, האדם נמדד לא רק במעשים הגדולים שעשה, אלא גם במילים הקטנות שבחר לומר, או באלו שבחר לשתוק.

חברות וחברים מודה לכם על קריאת המאמרים השבועיים לרבות הערותיכם והארותיכם.

משה דנוך, עבדכם הנאמן.