העולם מלא באנשים, אבל מעט מאוד בבני אדם

להיות אדם זו עובדה ביולוגית, להיות בן אדם זו בחירה מוסרית. מיליוני אנשים מהלכים ברחובות העולם. הם עובדים, קונים, נוסעים, מתקדמים, ממהרים. אך האם עצרנו פעם לשאול את עצמנו, כמה מהם באמת בני אדם? יש הבדל עצום בין מי שנולד בדמות אדם לבין מי שחי כבן אדם. הראשון הוא תוצאה של הבריאה, השני הוא תוצאה של העבודה העצמית. חז''ל לא שאלו רק ''מה אתה?'' אלא בעיקר ''מי אתה?'' לא כמה כסף צברת, אלא כמה חסד פיזרת. לא כמה כוח השגת, אלא כמה טוב הענקת. לא כמה אנשים מכירים אותך, אלא לכמה אנשים נתת להרגיש שהם חשובים.

היהדות אינה מחפשת אנשים, היא מחפשת בני אדם. כאשר התורה מתארת את בריאת האדם, היא פותחת במילים, ''וַיִּבְרָא אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמו'' (בראשית) המילים ''בצלמו'' הן הרבה מעבר לתיאור בריאה. הן מטילות אחריות. אם נבראנו בצלם אלוקים, עלינו לשקף בעולם משהו ממידותיו של הבורא: רחמים, צדק, חסד, אמת וענווה. לכן אומרת המשנה ''חביב אדם שנברא בצלם'' (מסכת אבות) שימו לב לדקדוק הנפלא של רבי עקיבא. הוא אינו אומר ''חביב יהודי'' אלא ''חביב אדם'' משום שכל אדם נושא בקרבו ניצוץ אלוקי, וכל פגיעה באדם היא פגיעה בצלם האלוקים שבו.

הרמב''ם מלמד, ''דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מעשיו תמיד בדרך האמצעית'' (משנה תורה, הלכות דעות) אך בהמשך הוא מדגיש כי תיקון המידות הוא יסוד עבודת האדם. אפשר להיות גאון עצום בתורה, אך אם מידותיו מקולקלות, חסר בו היסוד שעליו הכול עומד.

הרמב''ן באיגרתו המפורסמת כותב, ''תִּתְנַהֵג תמיד לדבר כל דבריך בנחת, לכל אדם ובכל עת'' שימו לב, לכל אדם. לא רק למי שנוח לנו, לא רק למי שמסכים איתנו, אלא לכל אדם. ''איפה האדם?'' אחת השאלות הראשונות שהקב''ה שואל לאחר חטא אדם הראשון היא, ''אַיֶּכָּה?'' (בראשית) רבים מהמפרשים מסבירים שלא הייתה זו שאלה גיאוגרפית. הקב''ה הרי יודע היכן האדם נמצא. זו הייתה שאלה קיומית, איפה האדם שאתה אמור להיות? איפה המצפון? איפה האחריות? איפה היושר? איפה הלב? זו אולי השאלה שכל אחד מאיתנו צריך לשמוע בכל בוקר.

מספרים על ילד עני שהביט בחלון ראווה של חנות נעליים ביום מושלג. רגליו היו יחפות וקפואות. אישה מבוגרת שעברה במקום הבחינה בו. היא נכנסה איתו לחנות, רחצה את רגליו, קנתה לו זוג גרביים ונעליים חדשות. כשיצאו מהחנות, אחז הילד בידה ושאל, ''סליחה גברתי.. את אשתו של אלוהים?'' האישה חייכה ואמרה, ''לא. אני רק מנסה להיות אחת מהילדים שלו.'' הילד לא שאל כמה כסף יש לה. הוא ראה את מה שהיה באמת חשוב, אנושיות. לפעמים מעשה קטן אחד הופך אדם לגדול יותר מכל תואר או מעמד.

כיצד נהפוך מאנשים לבני אדם?

לעצור באמת כשמישהו מדבר אלינו, ולהקשיב, לא רק לשמוע.

לשפוט פחות ולהבין יותר.

לחפש בכל יום לפחות מעשה חסד אחד שאיש אינו יודע עליו.

לזכור שלפני כל תפקיד, תואר או מקצוע, עומד אדם.

לשאול את עצמנו בכל ערב, האם היום גרמתי לפחות לאדם אחד להרגיש שהוא חשוב?

לדבר בנחת, במיוחד כשקל לכעוס.

לזכור שכל אדם שאנו פוגשים נושא עמו מאבק שאיננו יודעים עליו דבר.

לסיום, העולם אינו חסר אנשים. הוא חסר לבבות שמרגישים, עיניים שרואות את הזולת, ואוזניים שמקשיבות לכאב שאינו נאמר. אפשר לחיות שבעים, שמונים ותשעים שנה כאדם שנולד, ואפשר לחיות יום אחד כבן אדם, ולהאיר עולם שלם. מפני שבסופו של דבר, ההיסטוריה אינה זוכרת את האנשים שהצליחו לחיות רק בשביל עצמם, היא זוכרת את בני האדם שהצליחו לגרום לאחרים לחיות טוב יותר. והמשפט שאולי ראוי שנישא עמנו כל השבוע הוא זה. אל תשאל כמה אנשים פגשת בחייך, שאל לכמה אנשים נתת להרגיש שבפעם שפגשו אותך, הם פגשו בן אדם.

חברות וחברים, מודה לכם על קריאת המאמרים לרבות הערותיכם והארותיכם.

משה דנוך, עבדכם הנאמן.