התנועה שפועלת להוציא את הנגב ממדינת ישראל: האם המשבר החברתי יוביל להיפרדות?

תנועת ההיפרדות צברה בתקופה קצרה עשרות אלפי עוקבים ברשתות החברתיות. היא מדברת על הקמת שתי מדינות: ישראל - חילונית וליברלית, על רצועת החוף, יהודה - דתית ושמרנית - בירושלים והנגב, כפתרון לשסע החברתי
send whatsapp messsage send FB messsage
צילומי המחשה: גוגל מפות, שאטרסטוק, Image by Ghislaine from Pixabay

הזיה גמורה - או צעד הגיוני? לפצל את ישראל לשתי מדינות - ישראל ויהודה. ישראל תהיה מדינה ליברלית, שמרבית יישוביה במרכז על שפלת החוף. יהודה תהיה מדינה שמרנית, דתית, ומרבית יישוביה ממוקמים בפריפריה. החלוקה תהיה מעמדית ופוליטית. הסיבה: ישראל הליברלית כבר לא יכולה לחיות לצד יהודה השמרנית ולהכיל את ההתנגשויות, החברתיות והתרבותיות.  כל מדינה תדאג לעצמה, וייקבעו גבולות. רוצים לנסוע לתל אביב? תצטרכו דרכון.

תנועת ההיפרדות, שמקדמת את הרעיון, מקווה שאלה יהיו גבולות של שלום. באר שבע ומרבית יישובי הנגב, אגב, ימוקמו בתוך מדינת יהודה. השסעים בחברה, הנראים כלבתי נתינים לגישור, העלו לכותרות את ‘’תנועת ההיפרדות''.

למי שירצו בכך, תינתן האפשרות להגר למדינה שתתאים לו. חרדי שמתגורר בתל אביב, במדינת ישראל החילונית והליברלית שתקום, יוכל להגר למדינת יהודה. להט''ב במדינת יהודה, שיחשוש לשלומו, יוכל להגר למדינת ישראל. בין שתי המדינות יהיו יחסי גומלין, בהם יחסים כלכליים. 

התוכנית המוצעת עם זאת, אינה מפרטת מה ייעשה עם היישובים והתשתיות בישראל וביהודה שאינם משתייכים לזרם המסויים. מה ייקרה למשל עם עומר, להבים ומיתר, שיישארו בשטח מדינת יהודה או עם בני ברק החרדית שתכון במדינת ישראל החילונית. 

החלוקה תהיה כזו: בשטח מדינת יהודה ישכנו, לצד באר שבע, פתח תקווה, אשדוד, בני ברק, ירושלים, אשקלון, בית שמש ומודיעין עילית. מדינת יהודה תהיה מדינה דתית, שמרנית וברובה ימנית בגוונים שונים. בשטחה צפויים להתגורר כ-3,890,000 תושבים. בישראל החדשה, החילונית והליברלית יחיו כ-5,493,000 תושבים בערים שעל רצועת החוף: חיפה, נתניה, ראשון לציון, חולון, רמת גן רחובות, בת ים ותל אביב. המדינה תכלול גם את הגליל והגולן. יהודה תקבל את הנגב. יישובי עוטף עזה יהיו ביהודה, למרות שיוכם הפוליטי של חלק מהם. 
 

מפת החלוקה לשתי מדינות (מתוך אתר התנועה) בארשבע, יחד עם בני ברק, ירושלים ובית שמש, תשכון ביהודה



תנועת ההיפרדות הוקמה על ידי ניצן עמית והיא פעילה מאוד ברשתות החברתיות: בתחילת יולי השנה הקבוצה מנתה רק 1,000 חברים. כיום, חודש אחרי, היא מונה 36,600 חברים. התנועה הצליחה ליצור לא מעט הדים תקשורתיים, בעיקר על רקע השסע שנפער בין תומכי השינויים במערכת המשפט, לבין המתנגדים. ביטוי לשסע ניתן היה לראות בעימותים בין תושבים מבאר שבע לבין חברי קיבוצים באיזור, בשיח המקומי כנגד אוכלוסיית הסטודנטים וכלפי קהילת הלהט''ב, שלקחה צד במאבק - מבחינת רוב תושבי באר שבע לא הצד הנכון. בבאר שבע טוענים שמתנגדי הרפורמה המשפטית הם בני קיבוצים שמובאים באוטובוסים או סטודנטים מתל אביב שמקבלים תשלום, שזה דבר מופרך כשלעצמו. העימותים הגיעו לשיא, כשתושבי באר שבע חסמו את הכניסות למשמר הנגב וחצרים, והתעמתו עם חברי הקיבוץ, שלרבים מהם משפחות בבאר שבע.

‘’במצב שנוצר, שיאו של תהליך רב שנים, לא נותרה ברירה אלא להיפרד'', כך גורסים בתנועת ההיפרדות. ישראל מצד אחד, יהודה מצד שני, כל מדינה תתנהל על פי אופיה. נשמע מופרך? המועצה  הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה פרסמה כבר בשנת 2017 דוח,הבוחן את אוכלוסיית ישראל בשנים 2030 ו-2040.

על פי הדוח, בשנת 2040 יחיו במה שמכונה נפת באר שבע - מטרופולין שמרכזו בירת הנגב -  1.2 מיליון תושבים. באר שבע תהיה אחת הערים הצעירות בישראל, בשל הילודה הגבוהה בפזורה הבדואית. על פיי הערכות שמרניות בדוח, בבירת הנגב וסביבותיה לא פחות מ-חצי מיליון ילדים ובני נוער, דבר שיביא עדנה למערכת החינוך, לגני הילדים ולחנויות למוצרי תינוקות.  

 

המחאה המשפטית בבאר שבע. תוכנית ההיפרדות לוקחת בחשבון גם את המתח הפוליטי והחברתי שנוצר בישראל (צילום ארכיון: יעל רונן)

משקל האוכלוסיה באיזור ישתנה אף הוא: היהודים החילוניים יהוו רק כ-43 אחוזים בבאר שבע וסביבותיה (כיום, הם מהווים למעלה מ-60 אחוזים). הקבוצה השניה הגדולה היא האוכלוסיה הערבית במטרופולין, שתהווה 43 אחוזים מכלל התושבים. על פי הצפי, כמעט 14 אחוזים יהיו יהודים חרדים. 

מה שהדוח לא לקח בחשבון אז, הוא הקמתם של יישובים חרדיים חדשים (תלה למשל), האמורים לתת מענה לציפיפות הנוראית בבני ברק. מטרופולין באר שבע ישתנה וייתכן שההרכב של תושביו אז - ידרוש אופי אחר. על פי הדוח, שהחלוקה של תנועת ההפרדות די תואמת אותו, מרבית האוכלוסיה החילונית תתרכז אז בשפלת החוף, בין תל אביב לחיפה. 

 

התרחיש השמרני להרכב אוכלוסיית מטרופולין באר שבע ב-2040 (המועצה הלאומית לכלכלה - צילום מסך)




ניצן עמית, שהקים את תנועת ההיפרדות, מסביר: ‘’מדינת ישראל מורכבת בגדול מחמישה שבטים שלכל אחד מהם יש סט ערכים שונה: החרדי, הדתי-לאומי, המסורתי-שמרני, הליברלי-חילוני והערבי. זו כמובן חלוקה גסה, כאשר בכל שבט כזה יש עוד הרבה תתי חלוקות''.

‘’במצב זה ישנה התנגשות ערכים כזו בה לא ניתן להמשיך לקיים מדינה בלי שהערך העליון של שבט אחד ידרוס את הערכים המובילים של שבטים אחרים. הדבר קורה במיוחד לאור התפיסה הפוליטית של רוב תושבי ישראל, בה על הממשלה לכפות את ערכיה על יתר הציבור ובכך למנוע משבטים אחרים לממש את ערכיהם''.

‘’לאורך שנים הייתי פעיל ליברלי, המעודד גישה הפוכה, בה הממשלה מתערבת באופן מינימלי בחיינו, אך הציבור בישראל נוטה שלא לקבל עמדה כזו, מתוך פחד ששבטים אחרים ינצלו את הפשרנות הנוצרת ממנה כדי לכפות את ערכיהם''.

‘’בנוסף, ישראל נמצאת במשבר כלכלי מתהווה, בו חלק ניכר מאוכלוסייתה אינו עובד ונסמך על קצבאות ומימון שירותים מהמדינה מתוך תפיסת עולם אידיאולוגית. מצב זה אינו בר קיימא, במיוחד כשהחלק הזה באוכלוסייה הוא גם החלק שצומח בצורה המהירה ביותר מבחינת גודלו באוכלוסייה. זאת לצד משבר חוקתי, המאיים על המשך תפקודה של המדינה כמדינת חוק''.

עמית מתריע על הסכנות שבהמשך המצב הקיים, בהם  מלחמת אזרחים ודעיכה של מדינת ישראל והפיכתה לעוד מדינה מזרח תיכונית ממוצעת. הפתרון הוא ‘’הקמתן של שתי מדינות, להן שותפות מבינה ביטחונית, בעלות אותו מטבע, יחלקו חוקה בסיסית משותפת ותהיה להן מדיניות חוץ משותפת, קצת דומה למודל של האיחוד האירופי אבל בצורה מורחבת בו גם ניתן לעבור באופן חופשי בין המדינות וכמעט ואין מגבלות על תושבי הקונפדרציה ביחסי הגומלין ביניהם. כל מדינה תהנה מחופש ניהולי מוחלט של ענייני הפנים שלה, כך שלא תתרחש כפיה ערכית''.

עם זאת, לא מדובר בפתרון מושלם, על פי עמית. יהיו מי שלא יוכלו לעבור בין המדינות, מטעמים כלכליים וגם לא ברור מה יהיה על התשתיות - כגון נמלים, תחנות כוח ושדות תעופה שיישארו בצד של מדינת ישראל, ומשאבי טבע, שחלקם יהיו במדינות יהודה.

אוטונומיות, על רקע תרבותי, קיימות בעולם: בספרד, בגרמניה, במקסיקו,  ארגנטינה ואפילו ברוסיה. להן, כמובן, מציאות ביטחונית אחרת מאשר לישראל. אלא שעצם העלאת הרעיון, עורר שיח לא רק בישראל אלא גם בעולם. 

האתר האירני (המקורב למשטר) שהקדיש מאמר לתנועת ההפרדות

מי שמיהרו להקדיש מאמר נרחב, הם כתבי סוכנות הידיעות האירנית ‘’תאסנים'' (خبرگزاری تسنیم), תחת הכותרת ‘’דו''ח מיוחד: הפילוג בישראל נכנס לשלב חדש/ רבע ממתנגדיו של נתניהו נכנסו לשלב הבדלנות''. תאסנים היא סוכנות ידיעות רשמית-למחצה באיראן, המקושרת עם משמרות המהפכה האסלאמית. 

במאמר, בעברית, נכתב כי  ‘’התוכניות של הממשלה הקיצונית החדשה של נתניהו העמיקו את הפערים הקודמים יותר מעבר, ובעיקר הפכו את הפערים בין חילונים לדתיים לפעילים יותר. הפרויקט השנוי במחלוקת של הרפורמה המשפטית והמהלך להדתה של חלק מהחוקים, צמצום החירויות החברתיות והתגברות האפליות השונות גרמו לחילונים לדאוג מאוד לגבי עתידם. גם המחאות החריפות ב-7 החודשים האחרונים מעידות היטב על הפער הזה''.

 

המאמר באתר האירני תאסנים. לא, כי באירן הכל דבש…(צילום מסך)

‘’בינתיים, תנועת "ההיפרדות" שהוקמה על ידי "ניצן עמית", קצין צה''ל לשעבר, מעלה את הרעיון כי המחלוקות בין חילונים לדתיים במשטר הציוני הפכו לבלתי פתירות והולכות ומגיעות למעשה לשיאן, והמשך המצב הנוכחי יוביל בהכרח למלחמת אזרחים בתוך השטחים הכבושים'', נכתב במאמר. 

מה שכותבי המאמר לא טרחו לציין, הן הפרות זכויות האדם והטרור מטעם מדינה שמופעלים באירן. בישראל לא תולים אנשים בגלל דיעותיהם או נטייתם המינית. יש ויכוחים קולניים, אבל מתקיים ויכוח ער, המעיד על מעורבות אזרחית גדולה. באותה כנסת יושבים יו''ר כנסת להט''ב, שר בט''ל מעוצמה יהודית, שר ביטחון שלא תמיד מסכים עם ראש הממשלה ואופוזיציה שמשמיעה את קולה. באירן, זה לא מתקיים.

גם אם הסיכויים להיפרדות קלושים, העליה המטאורית בהתעניינות בקבוצה צריכה לאותת לשני המחנות, שהגיע הזמן לדבר ולהידבר, לפני שיהיה מאוחר מדי. לאורך ההיסטוריה, כששני מחנות לא הצליחו לגשר אחד על השני, תמיד הופיע כוח שלישי, שניצל את הפילוג והשתלט.