כולם מזדהים עם מאהל מחאת הדיור, לאף אחד אין פתרונות
הממשלה מתפזרת - ומשאירה מאחוריה הרבה נושאים לא פתורים: ביטחון תושבי הנגב, משבר במערכות הבריאות והחינוך וגם - נושא הדיור. בישראל 2022 בונים בתים, אבל המחיר הוא הרבה מעבר להישג ידם של שכירים ממוצעים, בטח בבאר שבע, בה למעלה משליש מהשכירים אינם מגיעים לשכר מינימום. גם בעיר בה יש לו מעט דירות פנויות - לא רק הרכישה הופכת לבלתי אפשרית, גם השכירות קשה.
בבאר שבע, כמו בערים גדולות אחרות בארץ, קם מאהל של מחאת הדיור - 2022. בתחילה לפני שבוע, המאהל תוכנן לקום במקום בו הוצג בזמנו מאהל המחאה החברתית של 2011, אלא שרחבת מרכז המורים בשיפוצים והמאהל העבר לרחבת משכן אמנויות הבמה.
''אנחנו כאן שבוע - ומקבלים תגובות נהדרות מהתושבים'', אומר אחד המובילים, עידו אטיאס. ''לאנשים קצת קשה בעין לצאת מקונצרט ולהיתקל במאהל, אבל בסופו של דבר, מדובר בקהל שהוא הורים וסבים לילדים שצריכים לשכור דירה, והם מאוד מבינים לליבנו''. המאהל היה אמור לגדול, לא רק בבאר שבע אלא בערים כולן, אלא שבינתיים הכנסת התפזרה והשאירה מאחוריה נושאים רבים ללא פתרון.
''קח את תל אביב למשל, ששם יוקר המחיה הוא פשוט בלתי אפשרי'', אומר עידו. ''ראש העירייה רון חולדאי החליט כי 15% מהידרות החדשות שייבנו, יופנו לדיור בר השגה. זה אולי פתרון מערכתי אחד, מודל שאפשר להפעיל בערים אחרות''. בבאר שבע אין מחסור בדירות, לא להשכרה ולא למכירה, אלא שבעלי הנכסים לא מוכנים להתפשר על המחיר. סטודנטים בשכונה ד' מספרים לנו על דירות שעומדות ריקות חודשים, מבלי שבעלי הבתים יהיו מוכנים להוריד שקל.
בעלי הנכסים לא מתחשבים במצב - ומעלים מחירים
י', שחושש נורא להסתכסך עם בעל הנכס, אמור לסיים בקרוב לימודים בבן גוריון ולחזור למרכז. ''בעל הדירה הודיע לי שעליי לפנות את הבית תוך שלושה חודשים, שזה אומר שחודש אחד לא יהיה לי איפה לגור בבאר שבע. זאת דירת 72 מ''ר שפוצלה לשתי יחידות. תוך שלוש שנים הוא הקפיץ לנו את שכר הדירה ב-30% ואם אחליט להישאר, אני צריך לשלם לו כמעט 3,000 שקל. אמנם כולל ארנונה, אבל סורי, יקר לי מדי בשביל הדירה והסביבה. אני יודע שבמרכז זה יהיה גיהנום, אבל בכל זאת, יש שם יותר תעסוקה''.
עידו מכיר היטב את המקרים האלה. הוא בעצמו סטודנט ושוכר פה דירה עם חברתו: ''אני שומע מכל בני גילי תלונות דומות וגם על מחשבות לעבור לחו''ל, למי שיש אפשרות מבחינה מקצועית''. אלא גם ברלין כבר לא גן עדן. המחירים קפצו ובעלי הדירות כבר לא כל כך מתלהבים מצעירים ישראלים, כי בניגוד לעבר, הטיפטוף הפך לגל.
בעבר, היה מי שנורא התלהב מכך שבאר שבע הפכה גן עדן למשקיעי נדל''ן, שהובאו לבירת הנגב ברכבת מיוחדת, התקבלו בתזמורת, בשטיח אדום, במבזקי צלמים ובכוס יין. ''תשואה חלומית לנכס'', הבטיחו להם ו''עסקת חייהם בבירת ההיי-טק''. ה''נכס'' הנחשק היה בסופו של דבר דירה בשכונה סמוכה לאוניברסיטה, שכבר אז, אחרי שהכרישים הראשונים עשו את הסיבוב הראשון בבאר שבע כבר לא הייתה זולה והקהל הפוטנציאלי, סטודנטים. אפילו הוטבע בבאר שבע המושג ''שוכרים איכותיים'' - כלומר, לא בודדים, לא חד הוריות, לא מבוגרים, לא מובטלים ועל פי כמה עדויות שהגיעו בזמנו למערכת, גם לא מיעוטים או להט''בים.
על מנת למקסם רווחים, דירות פוצלו, במקרים רבים בקירות גבס וללא הסכמת שאר הדיירים או ידיעת הרשות המקומית. תשתיות חוברו לעיתים תוך יצירת עומס על התשתיות הישנות בלאו הכי של הבניין ובלא מעט מקרים, בעלי הנכסים כלל לא טרחו להשתתף בהוצאות המשותפות של הבניין - חשמל מדרגות, תיקון סתימות ביוב וכדומה. לדיירים המקוריים, לא אחת משכבות מוחלשות, כלל לא היה כוח מול המשקיעים.
תזכורת: נהירת המשקיעים לבאר שבע, דצמבר 2015 (מקור: יוטיוב)
נושא הדיור היה צריך להתפוצץ שוב מתישהו וזה קרה עכשיו - על רקע גל התייקרויות, לא רק של הדיור, אלא גם של הדלק, המזון והאפשרות שהעולם ייכנס למיתון עמוק בחודשים הקרובים, בעוד שהבנקים המרכזיים (בהם בנק ישראל) מעלים ריביות. בישראל חוששים ממצב הנקרא סטגפלציה - שילוב של המילים סטגנציה - קיפאון ואינפלציה. עלויות הייצור מאמירות והמחירים עולים, אך לציבור אין כסף. עסקים נסגרים, האבטלה עולה, אבל המחירים לא עוצרים. במצבים כאלה חייבים ממשלה מתפקדת באופן מלא, אך מה לעשות שלחלק מחברי הקואליציה בער ללכת לבחירות ובמקרה הטוב, אם תקום ממשלה, אולי בעוד שנה יהיה מי שיוכלו להחליט החלטוןת מרחיקות לכת.
עד אחרי הבחירות - אין מי שיוכל לפתור את משבר הדיור, או כל משבר אחר
המאהלים, כולל זה של באר שבע, נשארים לעת עתה. השאלה הגדולה היא איך והאם בכלל יש אפשרות לפתור את משבר הדיור - שרק יעמיק בשנים הקרובות. ממשלת ישראל לא רוצה לחזור לבנות דיור ציבורי ומלאי הדירות במסגרת הדיור הציבור מצומצם מאוד. מצד שני, מחירי הדירות בבאר שבע שוברים שיאים, גם בשוק היד השניה. שכיר ממוצע בבאר שבע מתקשה יותר לגייס אשראי, צעיר שרק עתה מתחיל את דרכו יתקשה מאוד לשלם שכירות, אפילו בבאר שבע. אראל, בן 23, אותו פגשנו לא רחוק ממאהל המחאה, עובד כעצמאי ולא רוצה לחיות אצל ההורים: ''לא נעים. אני כבר גדול. אני לא יכול לנהל את העסק מחדר השינה שלי, בטח שלא להביא אליו לקוחות. אבל אחרי שאני מסיים לשלם את ההוצאות, ללא שכר דירה, אני נשאר כל חודש עם רווח שהוא פחות משכר מינימום''.
''רציתי לשכור דירה בבאר שבע, אבל כמות המכירות שלי פה נמוך. אין פה כסף. אני בודק אפשרות לעבור למרכז. נכון, שכר הדירה שם גבוה יותר, אבל יש לי יותר עבודה ולאן להתקדם. בשכונה ה' ביקשו ממני 3,200 שקלים לחודש על דירה ישנה ועוד להביא להם ערבים וצ'ק ביטחון. מה קרה? הפכנו לפריז?''.
האם ישראל הולכת שוב למחאה חברתית? הכל תלוי בעומק המשבר.