המפתח לחיים טובים הוא, לראות את הטוב שבחייך

יש אנשים שחיים בשפע, אך בתוכם הם מרגישים חסרים. ויש אנשים שחיים בפשטות, ולעיתים אפילו בקושי, אך עיניהם מלאות אור. וכשמתבוננים לעומק, מגלים אמת פשוטה ומטלטלת. ההבדל בין חיים טובים לחיים מתישים אינו תלוי במה שיש לאדם, אלא במה שהוא מצליח לראות. החיים לא תמיד נותנים לנו את מה שרצינו. אבל הם תמיד נותנים לנו משהו. אוויר לנשימה, זמן, אנשים סביבנו, יכולת לבחור, רגעים קטנים של חסד, והזדמנויות לתקן. הסוד הוא אחד, מי שמחפש רק את מה שחסר, ימצא חסרון בכל מקום. ומי שמביט על הטוב שכבר קיים, מגלה שהחיים עצמם מתחילים להאיר.

היהדות מציבה את ראיית הטוב לא כתוספת נחמדה, אלא כיסוד חיים. התורה מצווה. "וְשָׂמַחְתָּ בְּכָל הַטּוֹב "( דברים) כלומר, השמחה איננה רק תוצאה של הצלחה, אלא פעולה של הסתכלות, שמחה במה שיש. חז"ל ביטאו זאת במשפט האלמותי. " איזהו עשיר? השמח בחלקו " (אבות) העושר, אם כן, אינו מצב כלכלי אלא מצב נפשי. הוא היכולת לומר, יש לי. הוא היכולת להפסיק לרדוף אחרי חיים אחרים, ולהתחיל לחיות את החיים שלי.

גם תהלים מלמד אותנו שהטוב מתחיל מהכרת הטוב, " טוֹב לְהוֹדוֹת לַה " ( תהלים) ההודיה אינה רק מילה בפה, היא עדשה חדשה לעולם. וכאן מעניין לגלות, רעיון דומה עולה גם במחשבה האוניברסלית.
הפילוסוף אריסטו, טען כי האושר אינו תלוי בעושר או בכבוד, אלא ביכולת לחיות חיים מאוזנים, בעלי מידה נכונה, תבונה ושקט פנימי. האדם המאושר, לפי אריסטו, אינו זה שיש לו יותר, אלא זה שיודע לחיות נכון עם מה שיש לו. ובמילים פשוטות, האושר אינו עוד דבר שנשיג, אלא דרך לראות את מה שכבר קיים.

מסופר על הלל הזקן ששאלו אותו פעם, "רבי, מדוע אתה נראה שמח כל כך?" והלל השיב בפשטות, "מפני שיש לי היום כל צורכי." שאלו אותו, "וכי כך בכל יום?" ענה להם הלל, "אם יש לי היום, למה אדאג על מחר?" הסיפור הזה קצר, אבל הוא משנה תפיסת עולם. הלל לא טען שאין מחר, ולא התכחש לאתגרים. הוא רק סירב לתת לדאגות העתיד למחוק את הטוב של ההווה. וזו בדיוק נקודת המפתח. החיים לא נהרסים בגלל מה שאין, אלא בגלל מה שאנחנו לא רואים שכבר יש.
כדי להפוך את הרעיון הזה לחלק מהחיים, אפשר להתחיל בצעדים קטנים אך חזקים.
בסוף כל יום, לכתוב שלושה דברים טובים שהיו בו. לא צריך דרמות, מספיק חיוך, שיחה טובה, או רגע שקט.
להפסיק לדבר בשפת החסר - במקום "אין לי זמן", לומר "אני בוחר במה להשקיע זמן". במקום "אין לי מספיק", לומר "יש לי הרבה יותר ממה שהיה לי פעם". השפה מעצבת את המציאות.
להשוות רק לעצמך - השוואה לאחרים היא גניבת שמחה. השוואה לעצמך של אתמול, היא בנייה.
להפוך תודה להרגל - להודות לאדם אחד ביום. בן משפחה, חבר, עובד, או אפילו זר. מי שמתרגל להכיר בטוב אצל אחרים, מתחיל לראות טוב גם בחייו.
לתרגל שמחה בדברים קטנים - כוס קפה, הליכה קצרה, ספר טוב, תפילה, מוזיקה, או שקט בבית.
החיים עצמם מורכבים מרגעים קטנים, והאושר נמצא בתוכם.
לסיכום , סופו של דבר, החיים אינם שואלים אותנו כמה השגנו, אלא מה ראינו. מי שמחפש חיים טובים דרך עוד כסף, עוד כבוד, עוד הצלחה ועוד אישור, יגלה שתמיד נשאר עוד משהו שחסר. אבל מי שמביט באמת על חייו, ומצליח לומר לעצמו. יש לי משפחה, יש לי נשימה, יש לי יום חדש, יש לי הזדמנות לתקן, יש לי רגע של חסד, מגלה שהחיים כבר מלאים.

חברות וחברים , מודה לכם על שאתם קוראים את המאמרים וכן על ההערות וההארות המחזקות
משה דנוך, עבדכם הנאמן.