תשעה באב: מהחורבן אל התיקון – באהבת חינם

תשעה באב – לא רק יום זיכרון, אלא קריאה לתיקון פנימי באהבת חינם

ימים מעטים בשנה מזמינים אותנו לא רק להביט אחורה, אלא גם להסתכל עמוק פנימה. תשעה באב הוא יום כזה – יום של קינה, של חורבן, של שבר לאומי. אבל בתוך האפר טמונה קריאה רועמת: לזכור למה זה קרה, כדי שלא יחזור.

בית המקדש לא חרב רק בגלל הרומאים – אנחנו היינו חלק מהסיבה. שנאת חינם, פילוג, שיח אלים וחשדנות הדדית – אלה הם שקדחו את היסודות. ומי שהרס, הוא גם זה שיכול לתקן.

מה באמת החריב את הבית?

חז"ל במסכת יומא מציבים מראה כואבת:
 "מקדש שני, שהיו עוסקים בתורה, במצוות ובגמילות חסדים - מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חינם."

לא היה מדובר בדור ריקני. התורה נלמדה, המצוות קוימו, גמילות חסדים הייתה מצויה – אבל הלב לא היה שם. לא חסר ידע - חסר לב אוהב.

הגמרא אף מחמירה ואומרת: "שקולה שנאת חינם כנגד שלוש עבירות חמורות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים."
במילים אחרות, שיח של הרס הדדי מסוגל להחריב אומה שלמה.

מתשעה באב לגאולה

עם ישראל הוא עם של תיקון. הרב קוק כתב:
 "אם נחרבנו, ונחרב העולם עמנו, על ידי שנאת חינם – נשוב להיבנות, והעולם עמנו, על ידי אהבת חינם."

זו לא רק שירה יפה, אלא מפת דרכים. החורבן בא מלב קר – הגאולה תבוא מלב חם. לא כשכולם מסביב ישתנו, אלא כשאני אבחר לראות אחרת.

לראות טוב גם כשהוא נסתר

רבי לוי יצחק מברדיטשוב, סנגורם של ישראל, ראה פעם יהודי מקלל את שכנו בשוק. כל אחד אחר היה רואה כאן יהודי אבוד. אבל רבי לוי יצחק הרים עיניו ואמר: "ריבונו של עולם, ראה איזה עם יש לך – אפילו כשהוא מקלל, הוא עושה זאת בשפת הקודש!"

זו לא נאיביות. זו בחירה אקטיבית לראות מעבר למעטפת, לחפש את הניצוץ החיובי גם במקום שקשה למצוא אותו. זו אהבת חינם במובנה האמיתי.

איך מתרגלים אהבת חינם? צעדים פשוטים

• פרגן דווקא למי שאתה לא מסכים איתו – מול פוסט שמכעיס אותך, כתוב מילה טובה על הכותב.
   
• הקשב בלי להכין תשובה – הקשבה אמיתית היא להבין, לא רק להגיב.
   
• אמור תודה או בקש סליחה פעם ביום – מחווה קטנה שמחממת לבבות.
   
• שוחח עם מישהו בודד – הענק רגע של נראות למי שלרוב שקוף בעיני הסביבה.
   

צעדים קטנים כאלה לא ימחקו את תשעה באב, אבל הם ירפאו חלק מהשבר.

השבר הוא גם ההזדמנות.
תשעה באב הוא שיאו של הכאב, אך גם ראשיתו של התיקון.
החורבן לא נבנה ביום אחד – הוא טפטף מטיפות של ניכור, לעג, הקטנה והקצנה.
כך גם התיקון – בטיפה של אהבת אמת, באוזן קשובה, בלב שמוכן להתרכך.

אנחנו לא מסתפקים בעבר מפואר – אנחנו רוצים עתיד מחובר. בבניין של לבבות תבוא גם גאולת העם כולו.

תודה לכם, חברים, שאתם קוראים, מגיבים ומשתפים. כל הערה שלכם היא עוד לבנה בבניין הזה.
 משה דנוך, עבדכם הנאמן