הפחד משינוי משאיר אותך באותה גרסה של עצמך. הגיע הזמן לפרוץ קדימה

אל תפחדו משינויים. אתם עלולים להפסיד משהו טוב. אבל כנראה שתרוויחו גם משהו אחר.

העולם לא משתנה מעצמו. הוא משתנה כשאנחנו משתנים. לפעמים הדרך ברורה, הצעד הבא מוכר, העתיד נוח. ואז פתאום משהו בפנים לוחש - זה לא מספיק. לא עוד.
השינוי מתחיל כקול דק. לפעמים מציק, לפעמים שקט מאוד. לא תמיד הוא צועק. לפעמים הוא רק שואל: מה אם דווקא הבלתי נודע הוא המקום שבו תפרח?
רבים בוחרים להישאר במקום - כי טוב, או לפחות לא רע. אבל האמת? הפחד משינוי הוא לא פחד מהפסד, אלא פחד מלאבד שליטה. מי שלא מעז להשתנות, נשאר לעיתים קרובות תקוע בגרסה ישנה של עצמו.
שינוי הוא יסוד עמוק בתורה, בבריאה ובנפש האדם. כבר בפסוקי הפתיחה של בראשית נרמז רעיון עצום. הבריאה כולה היא רצף של שינויים. "ויהי ערב ויהי בוקר" - העולם בנוי מתנועה, מהתחלות חדשות בכל יום.
אברהם, אבי האומה, לא רק מאמין - הוא משתנה. עוזב מולדת, הרגלים ותשתית חיים. יוצא למסע בלי יעד ברור, אבל עם לב פתוח.
גם משה רבנו, מתחיל כרועה צאן והופך למנהיג הדור. חז"ל אמרו: "אין הקב"ה נותן גדולה לאדם עד שהוא עובר ניסיונות". כלומר, רק אחרי שהאדם משתנה, נבנה, מתמודד - הוא ראוי לשליחות.
אפילו התורה, תורת הנצח, מזמינה אותנו לחדש בה תמיד. גם יעקב משנה את שמו לישראל. שינוי שם, שינוי זהות.

גם אני, הקטן מביניכם, עמדתי לא אחת מול הזדמנות לשינוי. עזבתי תפקידים בטוחים, מסודרים, נוחים. תפקידים ש"על הנייר" נראו אידיאליים. אבל עמוק בפנים ידעתי - יש עוד.
כל קפיצה אל הלא נודע הולידה משהו גדול יותר. כל פסגה חדשה דרשה לוותר על המוכר. אבל יחד עם האומץ בא סיפוק עמוק יותר, תחושת שליחות רחבה יותר, והשפעה שלא הייתה אפשרית מתוך הכורסה של הבטוח.
ההחלטות האלה לא היו קלות. אבל היום, אני מביט אחורה באהבה, ובפנים - בהודיה.
יונה הנביא קיבל שליחות וברח. לא רצה להשתנות, לא את עצמו ולא את העיר שאליה נשלח. אבל אלוהים לא ויתר לו. הוא נשלח למקום הכי צר, בטן הדג. ושם, דווקא שם, מתרחש השינוי. יונה מתפלל, נפתח, משתנה - ויוצא לדרך חדשה.
לפעמים רק כשאתה בתוך הצרה, אתה לומד. לפעמים רק כשעזבת את החוף, אתה מגלה מי אתה.

עצות מעוררות אומץ לשנות באמת

• תחשבו כמו מטפס הרים, לא כמו הולך שבילים. הולך שבילים בוחר את הדרך הבטוחה. מטפס הרים שואל - איפה הגבוה?
   
• שנו את הסיפור שאתם מספרים לעצמכם. לא עוד "אני לא בנוי לשינויים", "זה לא הזמן", "אני כבר מבוגר מדי". במקום זה - "אני מתפתח. אני בונה שלב חדש."
   
• הוסיפו ליומן עמוד חדש - 'דף השינוי'. כתבו בראשו: "ההחלטה שהגיעה זמנה". התחילו בקטן. הרגל אחד, מחשבה אחת, תנועה אחת.
   
• צאו לשינוי עם מישהו לידכם. לבד קשה יותר. מצאו חבר, חברה, מורה, מאמן, בן משפחה - מישהו שילך איתכם. שינוי הוא מסע. וקל יותר ללכת בו כשיש יד שמחזיקה בך.
   
• חגגו כל התקדמות. גם את הקטנה ביותר. אנחנו רגילים להכות על חטא כשנפלנו. הגיע הזמן להכות על הלב כשעלינו.
   

השינוי לא שובר אותך. הוא חושף אותך.

אם אתה מפחד להשתנות - סימן שאתה חי. אבל אם אתה נותן לפחד לנהל אותך - אתה מוותר על עצמך.
השינוי אולי ייקח ממך משהו. אבל לעיתים, מה שהוא ייתן לך - לא יסולא בפז. יכולת להישאר בנמל, לעגון לנצח. אבל הים קורא לך.
אז חזק את מפרשיך. ברך את הדרך. ותן ללב שלך להוביל.
כי בסופו של דבר, מי שמעז להשתנות - מגלה את עצמו מחדש.

תודה לכם, חברים, שאתם קוראים, מגיבים ומשתפים. כל תגובה שלכם מרגשת אותי.
משה דנוך, עבדכם הנאמן