המתח בין זכויות הפרט וטובת הכלל כמדינה יהודית: לקחים ממערכת המשפט הישראלית
אשתדל בענווה רבה, להתמודד עם "התפוח הלוהט" ולנסות להלך בין הטיפות ולשקף בדוגמאות עדכניות מתוך פסקי דין, חקיקה שנויה במחלוקת, ומחאות חברתיות, תוך עיון במקורות יהודיים והיסטוריים המציעים פרספקטיבה על האיזון הנדרש בחברה יהודית ודמוקרטית.
המאמר יכלול שאלות מעוררות מחשבה כמו: האם יש גבול לגמישות המשפט מול לחצים חברתיים, דתיים(יהודיים) ופוליטיים? כיצד אפשר לשמור על האחדות, גם כשיש חילוקי דעות עמוקים? מהמקורות ההודיים ובכלל. זהו נושא שמאפשר התעמקות משפטית וערכית, תוך שילוב של מקורות משפטיים וסיפורים מעוררי השראה שיצרו חיבור רגשי.
מדינת ישראל, אולי בשונה מכל דמוקרטיה אחרת , מתמודדת עם מתח חוקתי מובנה בין הגדרת זהותה וחזונה היהודי של מדינת ישראל לבין שמירה על ערכי הדמוקרטיה וזכויות האדם המבטאים את יסודות השוויון והחירות. מתח זה מלווה את השיח הציבורי והמשפטי מאז קום המדינה ועד עצם היום הזה. מתח זה מתעצם בכל פעם כאשר ערכים דמוקרטיים פוגשים מורכבות ביטחונית, חברתית ודתית. ישראל, כמדינה יהודית ודמוקרטית, מהווה זירה ייחודית לניהול מתחים אלה. לשם המחשת המתח החוקתי הזה נדון מס' פרשות ובקצרה.
דוגמה: בג"ץ קעדאן נ' מנהל מקרקעי ישראל( בשנת 2000 ) - סיפורה של משפחת קעדאן, שהתמודד עם סירוב לרכוש קרקע ביישוב קציר בטענה שמדובר ביישוב ליהודים בלבד, מדגים את המתח בין זכויות הפרט (שוויון) לבין שיקולים לאומיים יהודיים (שימור צביון היישוב). בית המשפט העליון, בפסק דין תקדימי, קבע שהקרקע נועדה לכל אזרח, ללא קשר לדת או מוצא. הפסיקה הייתה מנוף לתחושת שוויון, אך עוררה דיון על גבולות ההתערבות של בג"ץ בסוגיות חברתיות דתיות תוך שהעדיף את עיקרון השוויון על חשבון הזהות הלאומית היהודית. בעוד שבפס"ד "אביטן נ' מינהל מקרקעי ישראל" (בג"ץ 528/88) נידונה בקשתו של אליעזר אביטן, קצין משטרה יהודי, לרכוש מגרש ביישוב בדואי בדרום. המועצה המקומית והמדינה דחו את בקשתו בנימוק שהיישוב נועד לבדואים בלבד, מתוך מטרה לשמר את אופיו התרבותי-חברתי של היישוב. בית המשפט העליון פסק כי סירוב זה לגיטימי בנסיבות העניין, שכן ההגבלה נועדה לשמור על ייחודיות הקבוצה ולא נחשבה להפליה פסולה, אלא למימוש זכות למרחב ייחודי לקבוצת מיעוט תרבותית. פסיקה זו עוררה דיון ציבורי ומשפטי נרחב על האיזון בין ערכי השוויון לבין זכויות לאומיות יהודיות וקהילתיות.
בג"ץ עדאלה נ' השר לענייני פנים (בג"ץ 7052/03)- המקרה: ערעור נגד תיקון לחוק האזרחות המונע איחוד משפחות בין אזרחים ישראלים לבני זוג פלסטינים. הכרעת בג"ץ: אושר באופן זמני, בנימוקי ביטחון ושמירה על אופייה היהודי של המדינה. נשמעו דעות מיעוט שהזהירו מפני פגיעה חמורה בזכויות יסוד של הפרט והפליה על בסיס לאום.
פסקי דין אלו משקפים את המורכבות המשפטית והחברתית בישראל, בה קיים צורך להגן גם על זכויות הפרט וגם על הקהילות השונות. החלטות בג"ץ אינן אחידות ונוטות להכריע בהתאם לנסיבות הפרטניות של כל מקרה.
"חוק הלאום" (2018) קובע שישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, תוך הדגשת סמלים לאומיים, השפה העברית, וזכות ההגדרה העצמית ליהודים בלבד. הדיון הציבורי: מצד אחד, תומכיו ראו בו חיזוק לזהות היהודית של המדינה. מצד שני, מבקריו טענו שהוא פוגע בזכויות המיעוטים בישראל ומחזק תחושת ניכור בקרבם.
סיפור השראה: מגילת העצמאות- (הצעתי לכל אחת ואחד מכם, שוב לקרוא את כל מגילת העצמאות ולהעמיד לשיפוט עצמי את כל תוכנה) מגילת העצמאות מציינת אומנם שישראל תבטיח שוויון זכויות חברתי ומדיני לכל אזרחיה, אך גם תישאר בית לאומי לעם היהודי ומבליטה יסודות חשובים באמונה הדתית יהודית. הפרדוקס הזה מעצב את המציאות המשפטית והחברתית בישראל. כל מחלוקת – בין אם בתחום הביטחון, הדת, או השוויון – נוגעת במתח הזה.
מחלוקת הגיוס: חוק הגיוס לבני הישיבות מהווה סוגיה מתמשכת. מאז הקמת המדינה, התנהל ויכוח בין זכויות הפרט החרדי לבחור אורח חיים דתי חרדי לבין דרישת המדינה לשוויון בנטל הביטחוני. פסיקות בג"ץ חוזרות ונשנות בעניין חוק הגיוס ביטאו את הקושי לאזן בין ערכי דמוקרטיה (שוויון) לבין זכות הקהילה החרדית להגן על אורח חייה. לדוגמה, בבג"ץ מ-2017, נפסל חוק הפוטר חרדים מגיוס, בנימוק שהוא פוגע בשוויון. אך חרף הפסיקות, כל פתרון פוליטי ממשיך לעורר התנגדויות, והסוגיה נותרה נפיצה.
שאלה למחשבה- מה תהיה הכרעת בג"ץ, למקרה בו צעירה אשר תבקש להצטרף לקיבוץ דתי אך תידחה על ידי מזכירות הקיבוץ בטענה שהיא אינה שומרת מסורת. הקיבוץ טען כי יש לשמר את אופיו הקהילתי היהודי הדתי, בעוד הצעירה תטען לפגיעה בזכות לשוויון. מה הייתה תשובתכם, פתח למחשבה?
הקונפליקט בין זכויות הפרט לבין השמירה על אופייה היהודי של המדינה אף מקבל ביטוי במקורות יהודיים שונים, בהם נעשה ניסיון לאזן בין ערכים פרטיים לצרכים קולקטיביים. הנה כמה מקורות מרכזיים שמדגישים את המתח הזה: קדושת הכלל מול זכויות הפרט- רמב"ם (משנה תורה, ספר שופטים, הלכות מלכים ): מתייחס לאופן שבו המלך רשאי להפקיע רכוש פרטי לצורך הציבור במלחמה. הוא מדגיש שהאינטרס הציבורי גובר במקרים כאלה, מתוך הבנה ששלמות העם חשובה משלמות הפרט. הקשר לימינו: ניתן לראות בכך הצדקה להעדפת צרכי מדינת ישראל כמדינת העם היהודי על פני זכויות פרט במקרים מסוימים, כמו החלטות ביטחוניות או דמוגרפיות.
"כל ישראל ערבים זה בזה" - רעיון הערבות ההדדית בין חברי העם היהודי מדגיש כי לכל פרט יש אחריות כלפי הכלל. הקונפליקט: ערבות זו עשויה להצדיק צמצום זכויות הפרט כדי לשמור על זהות יהודית משותפת. דוגמה מודרנית: חוקים המגבילים נישואי תערובת כדי למנוע התבוללות עשויים להתבסס על עיקרון זה. שמירת הזהות היהודית - הגנת הקהילה- ספר עזרא: עזרא הסופר אסר על נישואי תערובת עם עמים אחרים מחשש לטשטוש הזהות היהודית. הוא פעל להחזיר את עם ישראל לתוך מסגרת יהודית אחידה. רלוונטיות לימינו: הדאגה לזהות הלאומית מצטיירת כצורך להציב גבולות ברורים ביחס לכניסה לקהילות ייחודיות, דוגמת ישובים יהודיים או קבוצות דתיות. היחס לגר גר תושב- תורה (שמות): "וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים" התורה מורה לשמור על זכויותיו של הגר ולהימנע מאפליה כלפיו. הדילמה: כיצד מאזן המקרא בין שמירה על זכויות הגר לבין החובה לשמר את זהות העם היהודי? במקרים רבים ה"גר" קיבל זכויות, אך תחת התנאי שיקבל את מרות החברה היהודית (כלומר, יהפוך ל"גר צדק"). הרעיון של פיקוח נפש- תלמוד בבלי: "פיקוח נפש דוחה שבת" זהו אחד העקרונות המרכזיים של ההלכה, המדגיש את עליונות ערך חיי הפרט. הקשר למאמר: ערך חיי האדם נשאר חשוב גם כאשר יש קונפליקט עם צרכים לאומיים דתיים. עם זאת, זה תלוי במידת האיום על הכלל.
סיכום- המקורות היהודיים מצד אחד, דגש על שימור הזהות היהודית והגנה על הכלל (כמו אצל עזרא ) מצד שני, ישנה הכרה בערך השוויון והגנת הפרט (כמו בזכויות הגר) המתח הזה מלווה את מדינת ישראל בהחלטותיה ומצדיק את הדיון הערכי המתמשך. ולא בכדי היהדות מציעה נוסחה לאיזון: "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" (משלי) – כל החלטה צריכה להוביל להרמוניה ולאחדות. "לא תונו איש את עמיתו" (ויקרא) – איסור על פגיעה בזולת, גם בשם ערכים קולקטיביים. תקנות הקהל – בגולה היהודית התקבלו החלטות בהסכמה רחבה של נציגי הקהילה. מודל זה יכול לשמש דוגמה לשיח ציבורי-לאומי בימינו.
ובמישור החוקתי משפטי בישראל ניתן להציע פתרונות מאוזנים כגון: חוקה או אמנה חברתית מסודרת- ישראל זקוקה למסמך יסוד מחייב שיגדיר באופן ברור את האיזון בין הערכים היהודיים והדמוקרטיים. הגדרת הזהות היהודית-לאומית של המדינה, עם שמירה על שוויון לכל אזרחיה. מנגנוני איזון במקרה של קונפליקטים (לדוגמה, סמכויות לבג"ץ להתערב באירועים של הפליה). חיזוק החינוך היהודי לצד פלורליזם- חינוך הוא מפתח לשימור זהות לאומית. חשוב להעניק לכל אזרח בישראל חינוך שכולל: יסודות התרבות והמורשת היהודית. עקרונות דמוקרטיה, זכויות אדם, וסובלנות. גישה זו תחזק את תחושת השייכות לעם היהודי, תוך הבנת החשיבות של שוויון לכלל אזרחי המדינה. מנגנוני פשרה במוקדי קונפליקט- במקומות שבהם קונפליקטים בין פרט וכלל מתעוררים, כמו התיישבות, שירות צבאי, ושמירת שבת ביישובים קטנים: יש לאפשר שמירת צביון ייחודי, כל עוד הדבר נעשה ללא הפליה גורפת. גיוס בני ישיבות: מסלול שירות צבאי המותאם לנורמת חייהם או שירות לאומי או אזרחי המותאם לצרכי הקהילה. שמירת שבת במרחב הציבורי: יצירת "סטטוס קוו דינמי" – שמירה על ערכים יהודיים אך עם התחשבות בצרכים מודרניים. הכנסת נציגי כלל האוכלוסייה לשיח הלאומי- יש להבטיח שהשיח על ערכי המדינה יכלול מגוון דעות – דתיים, חרדים, חילונים, ערבים, עולים חדשים, עולים וותיקים ואחרים. כך יוכל להתקיים דיאלוג אמיתי, והחלטות יתקבלו מתוך הסכמה רחבה.
סיכום, גם אני משה הקטן, מבקש לקחת חלק בניסיון ליישב את המתח הזה, מתוך מחויבות עמוקה לזהותה היהודית של מדינת ישראל ולזכויות הפרט כאחד אף אם הם נראים מנוגדים למראית העין. המתח הזה אינו סימן לכישלון אלא לעוצמה של דמוקרטיה. המפתח להצלחה טמון בשיח פתוח, בדיאלוג , בחיפוש פשרות, ובהכרה בכך שבכל בחירה יש מחיר – אך יש גם סיכוי לחברה צודקת, יהודית , שוויונית וחזקה יותר.
חברות וחברים , שוב כמידי שבוע תודה על כך שאתם קוראים את המאמרים ואף מביעים את תחושותיכם לטובת כולנו.
משה דנוך
עבדכם הנאמן
הצטרפו אל קבוצת הווצאפ וקבלו עדכונים שוטפים: להצטרפות הקליקו כאן
ניתן לדווח על חדשות אל העורך האחראי דני בלר בטלפון 052-2394026 או במייל [email protected]
על פי ''שימוש הוגן'' המעוגן בסעיף 19 לחוק זכויות יוצרים, התשס"ח-2007. מערכת ‘’חדשות באר שבע והנגב 24/7" מכבדת זכויות יוצרים ועושה כל מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המועברים אלינו, לעיתים תוך כדי התרחשות חדשותית. אם זיהיתם בכתבות או הידיעות צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות למערכת ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: [email protected]
