האמון והאמונה ביהדות

''כאשר נותנים בך אמון כל משימה הופכת לאפשרית. לעומת זאת, כאשר יש בך אמונה ,אין משימה שהיא בלתי אפשרית''
send whatsapp messsage send FB messsage
האמון והאמונה ביהדות איור: DALL E

אודה ולא אבוש כי אני נפעם כל פעם מחדש מתעצומות הנפש האדירות של חלק ממשפחות השכול אשר יצא לי לשוחח איתם על מות בנם יקירם בקרב. סוגיה זו סקרנה אותי מאוד. בשים לב כי אחי הגדול, שיכל את בן הזקונים שלו בקרב במוצב סוג'וד בלבנון בהיותו לוחם בפלוגת עורב גולני. הייתי ועדיין שותף לטרגדיה הזו של אחי, האחיינית והאחיינים שלי במותו גם בחלוף 30 שנה. 

גיליתי כי כאשר יש בך אותה אמונה פנימית חזקה, היא הכוח שמניע אנשים להתמודד גם עם הקשיים הגדולים ביותר, לרבות אירועים טרגיים כמו אובדן ילד במלחמה. אמונה זו נשענת על תפיסת עולם שמעניקה משמעות לסבל, תחושת שליחות או חיבור לערכים נצחיים. במקרים רבים, אנשים מוצאים נחמה באמונה שלהם בכך שהכאב האישי הוא חלק ממארג גדול יותר, שעשוי להוביל לטוב במובן רחב יותר או למילוי תכלית רוחנית עמוקה. זאת ועוד, באמונה אתה רואה הזדמנויות היכן שאחרים רואים מכשולים, וכשנותנים בך אמון, אתה מגלה כוחות שלא ידעת שקיימים בך.

אמון כאבן יסוד להצלחה חברתית- אמון הוא היסוד שעליו בנויים יחסי אנוש בריאים, שיתופי פעולה חברתיים והישגים קולקטיביים. כאשר אנשים סומכים זה על זה, הם מוכנים להקצות משאבים, להסתמך על תוצאות עבודה משותפת, ולתת מרחב פעולה. מחקרים סוציולוגיים הראו שבחברות שבהן רמת האמון גבוהה, יש יציבות כלכלית, ביטחון אישי ושגשוג חברתי. לדוגמה, מחקר מאוניברסיטת סטנפורד מצא שחברות בעלות "הון חברתי" גבוה (המתבטא באמון הדדי) נהנות מהצלחה גבוהה ב-30% לעומת חברות שבהן אמון מועט.
במישור האישי, כאשר נותנים אמון באדם מסוים, הדבר מעורר אצלו תחושת מחויבות ומסוגלות. לדוגמה, מנהל שמאמין ביכולות עובדיו ומשדר להם זאת, יוצר סביבה שבה העובדים מוכנים להתאמץ מעבר לנדרש, מתוך רצון להצדיק את האמון שניתן בהם.
האמונה האישית כמנוע להישגים בלתי אפשריים, בעוד שהאמון קשור לאופן שבו החברה מתייחסת אלינו, האמונה האישית נוגעת לאופן שבו אנו תופסים את עצמנו ואת היכולות שלנו. מחקרים בפסיכולוגיה מצביעים על כך שהאמונה העצמית משחקת תפקיד מכריע בהשגת מטרות שנראות בלתי אפשריות. יוצא שאמון ניתן מבחוץ ואמונה נובעת מבפנים, שילוב של שניהם יוצר סביבה של הצלחה כמעט ודאית. אדם המקבל אמון מהחברה ומחזיק באמונה עצמית חזקה יוכל להתמודד עם משימות שדורשות מאמצים משולבים של נחישות, חדשנות ותמיכה.
כיצד רואה היהדות את נושא האמון והאמונה?
ביהדות, האמון והאמונה מהווים יסודות מהותיים לתפיסת העולם הדתית, החברתית והאישית. הם מופיעים במקורות רבים ומקבלים ביטויים מגוונים, הן ביחס שבין האדם לחברו והן ביחס שבין האדם לבוראו.
האמון בין אדם לחברו-  הוא בסיס חיוני לקיום חברה מתוקנת. התורה והמסורת היהודית רואות באמון ערך מוסרי וכר פורה לשיתוף פעולה. במקורות חז"ל ניכרת החשיבות של האמון, בעיקר בהקשרים של מסחר, הלוואות, ודיינים. דוגמאות ומקורות:  "ולא-אפיר בריתי, ומוצא שפתי לא אשנה" (תהילים ) פסוק זה עוסק באמינותו ובברית הנצחית של ה', שמדגישה את האמון הבלתי מעורער שיכול להיות לאדם בבורא. פסוק זה הוזכר כדימוי לתלות האדם באמון, ניתן לפרש זאת כך: כפי שה' לא מפר את הבטחותיו, כך גם האדם שואף לבנות אמון בסביבתו ובקשריו האישיים. אמון זה הוא הבסיס ליכולת של האדם לפעול, להאמין, ולהתמודד עם אתגרי החיים.
דוגמא נוספת, אמונה בבורא, מהווה כוח פנימי להתמודדות עם קשיים, היא מקור הכוח שמאפשר לאדם להתגבר על אתגרים ולראות את הטוב גם בזמנים קשים. התפיסה היא שהאמונה מעניקה לאדם פרספקטיבה רחבה על החיים, מתוך הבנה שיש סדר אלוקי, גם אם הוא נסתר. והשאלה שאנו שואלים את עצמינו , כיצד נזכה להגיע לתובנות של חינוך ליצירת סביבת אמון ו/או אמונה. 

להלן כמה דרכים ליצירת סביבת אמון:
דוגמה אישית: אנשים לומדים מתוך התנהגות המנהיגים והמחנכים סביבם. הפגנת כנות, שקיפות, אמפתיה, ועמידה בהבטחות יוצרת אמון. טיפוח תקשורת פתוחה: לעודד דיאלוג כן שבו כל אדם מרגיש מובן ומכובד. להימנע משיפוטיות ולאפשר ביטוי חופשי של מחשבות ורגשות. עידוד תחושת שייכות: כאשר אדם מרגיש חלק מקהילה או מסגרת שבה הוא רצוי וחשוב, נבנה בסיס איתן לאמון. מתן אחריות ואוטונומיה: להעניק משימות ולבטוח שהן יבוצעו כראוי, תוך מתן גיבוי במידת הצורך. תחושת אחריות מעמיקה אמון הדדי. הכרה בטעויות ולמידה מהן: להכיר בכך שכולם טועים ולראות בכך הזדמנות לשיפור. התייחסות בונה לטעויות מחזקת את הביטחון והאמון בין אנשים.
לעומת זאת , כיצד נעמיק האמונה בקרב האדם:
לימוד והשראה: לעודד חקר של סיפורי השראה ושל דמויות מופת שהאמונה העניקה להן כוח להתמודד עם קשיים. לדוגמה, סיפורי התנ"ך או אישים היסטוריים. התנסות אישית: לתת לאדם אפשרות לחוות את כוח האמונה דרך התמודדות עם אתגרים קטנים ולהיווכח שהאמונה מעניקה לו כוח להתמיד. עיסוק בשאלות עומק: לעודד שאלות על משמעות החיים, ייעוד האדם וערכיו, תוך יצירת מרחב מכיל שבו ניתן לשוחח על נושאים אלו. חיבור למשהו גדול ממנו: לטפח חיבור לערכים נצחיים, קהילה, תרבות או אמונה דתית. תחושת שייכות למשהו שמעבר לעצמו מעניקה כוח ומשמעות. תרגול רוחני: עידוד פעולות כמו תפילה, מדיטציה, או עיון בטקסטים רוחניים. תרגול קבוע מעניק כלים להפנמת האמונה.
בסופו של דבר, יצירת סביבה של אמון והעמקת האמונה דורשות זמן, השקעה, וסבלנות, אך התוצאה היא חברה חזקה ומלוכדת יותר ואנשים בעלי יכולת להתמודד עם אתגרי החיים.
סיפור נחמיה ובניית חומות ירושלים-  לאחר חורבן בית המקדש הראשון, נחמיה, אחד ממנהיגי שבי ציון, נדרש להתמודד עם משימה כמעט בלתי אפשרית: לבנות מחדש את חומות ירושלים מול התנגדויות חיצוניות ופנימיות. נחמיה הצליח בזכות שני עקרונות: אמון באנשים שסביבו - הוא סמך על אנשי ירושלים שיתגייסו למשימה והאמין ביכולתם לבצע אותה, למרות התנאים הקשים. ואמונה בבורא - נחמיה נשען על אמונתו שה' יצליח את דרכו, כפי שאמר: "וָאֶתְפַּלֵּל אל אלֹהֵי הַשָּׁמָיִם" (נחמיה) בזכות אמונו באנשים ואמונתו בבורא, החומות נבנו תוך 52 ימים בלבד, הישג שנראה בלתי אפשרי. הסיפור מדגים כיצד אמון ואמונה יחדיו יכולים להפוך משימה מורכבת למציאות.

סיפור נוסף, האחים וילבור ואורוויל רייט נחשבים לחלוצי התעופה. בתחילת המאה ה-20, כשהרעיון של טיסה ממונעת נראה בלתי אפשרי בעיני רבים, הם האמינו ביכולתם להגשים את החלום. הצלחתם נבעה משני מרכיבים: אמון הדדי - הם סמכו זה על זה לחלוטין ושילבו את כישוריהם באופן מושלם. ואמונה במטרה - למרות כישלונות חוזרים ונשנים, הם האמינו שטיסה אפשרית והשקיעו ללא לאות במחקר ופיתוח. ובשנת 1903, לאחר ניסויים רבים, הצליחו להטיס את המטוס הראשון. סיפורם ממחיש כיצד אמון ואמונה הופכים את הבלתי אפשרי לאפשרי.

סיכום- האמון מאפשר לנו לפעול ביחד, לבנות מערכות יחסים ולשגשג כקולקטיב. האמונה האישית מניעה אותנו לפרוץ גבולות ולראות אפשרויות גם במקומות שבהם אחרים רואים מגבלות. כאשר שני המרכיבים הללו משתלבים, אנו עדים להישגים שמציבים את האנושות במקום גבוה יותר, הן במישור החברתי והן במישור האישי והמדעי.
חברות וחברים תודה על כך שאתם קוראים את מאמרי ומשתפים את כולנו בתחושותיכם האישיות.
משה דנוך
עבדכם הנאמן