עדיף לחיות באוהל שמח מאשר בארמון עצוב
לעיתים עדיף לבחור בפשטות השמחה מאשר בברק של הארמון . שכן ערכו האמיתי של הבית נמדד בלבבות המלאים ולא בשאיפה לעושר ולחומריות אשר נראית לעיתים כמרדף חסר סוף, עלינו לזכור כי האושר האמיתי טמון בהסתפקות במועט ובשמחה הפנימית, ולאו דווקא בהישגים החיצוניים שמביאים לרוב רק דאגות וריבים.
מאמר זה עלינו לעורר המחשבה לגבי מקומם של אושר ופשטות בחיים מול המרדף אחרי רכוש, מעמד או יוקרה. אנסה לפתח אותו באמצעות דוגמאות וניתוחים מכמה היבטים – חברתי, פסיכולוגי ומדעי.
היבט חברתי- במישור זה, המשפט מתייחס להבדלים בגישות לחיים בין תרבויות וחברות. בתרבויות רבות (כמו תרבויות מזרחיות ) ישנה נטייה להעריך פשטות ולתת חשיבות גבוהה יותר לאושר הפנימי, לקשרים חברתיים ולזמן עם המשפחה. לעומת זאת, בעולם המערבי ניכרת השפעה תרבותית המדגישה הישגים חומריים, קריירה והצלחה כלכלית כסמלי מעמד ואושר.
דוגמה מעניינת לכך היא מחקרי שטח באזורים בעולם המכונים "אזורי כחול" ( אזורים בעולם שטוענים שאריכות החיים שם היא מעל לממוצע) ישנן קהילות בהן שיעור תוחלת החיים והאושר גבוה במיוחד, כמו אוקינאווה שביפן וסרדיניה שבאיטליה. באזורים אלה ניכרת תפיסה חברתית בה ערכים כמו משפחתיות, פשטות, ושייכות קהילתית הם חלק בלתי נפרד מהחיים, והם אלו שתורמים לרווחה הנפשית.
היבט פסיכולוגי- המשפט מעורר מחשבה על הצורך בביסוס תחושת משמעות ובטחון אישי כאמצעים לאושר. פסיכולוגים חברתיים מצאו שהצורך בשייכות ובמשמעות הוא מרכיב מרכזי ברווחה הנפשית. כאשר אדם מרגיש שייך ומוערך, גם אם אין לו הרבה רכוש, הוא חווה תחושת רווחה ומסוגלות.
בנוסף, תיאוריית הסתגלות ההדונית(רווחה נפשית או מיטביות סובייקטיבית) מסבירה מדוע רכוש ומעמד אינם מביאים לאושר מתמשך. מחקרים מראים שאנשים מסתגלים לרמות חדשות של רכוש או מעמד, ובמהרה הם חוזרים לנקודת האושר ההתחלתית שלהם. כלומר, כדי לשמור על תחושת האושר לאורך זמן יש צורך בגורמים שמקנים משמעות ותחושת חיבור, כמו יחסים בין-אישיים, פשטות, וקשרים חיוביים עם הסביבה הקרובה.
היבט מדעי-נוירולוגי- במחקרים נוירולוגיים ניכר כי תחושת האושר אינה תלויה בכמות הרכוש, אלא באיכות הקשרים החברתיים ובחוויה הרגשית. מחקרים מצאו כי מגעים חברתיים, אינטראקציות חיוביות, ותחושת חיבור משפיעים על ייצור ההורמונים האוקסיטוצין, דופמין וסרוטונין. חומרים אלו אחראיים לשיפור התחושה החיובית בגוף וליצירת תחושת רוגע ואושר.
מחקרים מצביעים על כך שהרווחה הנפשית של יהודים חרדים ו/או דתיים ( יש לומר בהגינות היו מעטים) עשויה להיות מושפעת לחיוב מאמונתם החזקה, התמיכה הקהילתית והפשטות באורח חייהם. מחקרים שנערכו על קבוצות דתיות מדגישים כי האמונה הדתית מספקת חוסן נפשי, במיוחד בזמנים מאתגרים. החוסן הזה נובע ממסגרת רוחנית מוצקה ורשת תמיכה קהילתית הדוקה, שמאפיינת את החברה החרדית. לרבות ניהול אורח חיים צנוע שמפחית לחצים הקשורים לרדיפה אחר חומריות והשוואות חברתיות, מה שמסייע להרגשת סיפוק פנימי והכרת תודה על הקיים. חיי הקהילה המשולבים בערכים דתיים המקדמים הסתפקות במה שיש מעניקים תחושת "שקט פנימי" לחלק מהחברים בקהילה זו.
ברשותכם אציג מס' מקורות ותובנות יהודיות המדגישות את העקרונות הללו:
הסתפקות במועט ושמחת חיים- חז"ל מתייחסים רבות לערך של הסתפקות במועט והחשיבות של שמחת הלב הפנימית. ב"פרקי אבות" נאמר: "איזהו עשיר? השמח בחלקו". מדגיש את הרעיון שהאושר האמיתי והעושר אינם תלויים בכמות הרכוש, אלא בתחושת הסיפוק וההערכה למה שיש לאדם. התנא במשנה מלמד שהעושר המהותי הוא ההנאה הפנימית והשלווה עם הקיים, בלי הצורך לרדוף אחר עוד. זהו עושר שמגיע מתוך הכרת הטוב והסתפקות במה שניתן, וכך מוביל לרוגע ולתחושת שלמות פנימית.
האושר כערך פנימי ולא תלוי בחומר- בתהילים נכתב: "טוב מעט לצדיק מהמון רשעים רבים". הכוונה כאן היא שערכו של מעט, כאשר הוא שליו ואמיתי, גובר על כל העושר שאינו נובע ממקום של יושר והגינות. דוד המלך מתאר את טובו של עושר פנימי שהוא מוסרי וערכי יותר מכל עושר חומרי של "רשעים רבים".
פשטות כדרך חיים- במסכת אבות נאמר: "פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא". חז"ל מדגישים כאן שהאדם שמבנה חייו פשוט ומסתפק במועט, אך ממלא אותו בעמל רוחני ומשמעות, יזכה לאושר ושמחה בעולם הזה ובעולם הבא.
הנאה מחיים רוחניים ולא חומריים- בספר משלי נאמר : "טוֹב פַּת חֲרֵבָה וְשַׁלְוָה-בָהּ מִבַּיִת מָלֵא זִבְחֵי-רִיב". פירוש הפסוק הוא שמוטב לאדם לחיות בצניעות ובשלום, גם אם יש לו מעט מאוד ("פת חרבה" - לחם יבש ומצומצם) מאשר בבית שיש בו עושר רב ("בית מלא זבחי ריב" - שפע בשר וקורבנות), אך רווי מחלוקות וריבים.
הקשר בין אושר ושלום- ביהדות, ערך השלום נחשב לאחד מערכי היסוד של החיים, ויש עליו דגש רב. בית מלא ריבים וקונפליקטים הוא מקור לדאגה ועצב, והוא עלול להוביל לחוסר סיפוק, בדידות וריקנות. לעומת זאת, אפילו פת חרבה יכולה להיות מספקת אם היא נצרכת בסביבה הרמונית, באווירה של שלווה ואחווה.
המסר והקשר לתובנות יהודיות על אושר- היהדות מלמדת אותנו שהאושר האמיתי טמון בלב, בקשר רוחני ובמשמעות הפנימית שאנו מוצאים בחיינו, לרבות ענווה ולא בשאיפה לארמון חומרי. על פי היהדות, "האוהל השמח" מסמל את הפשטות, השמחה והסיפוק הפנימי, ואילו "הארמון העצוב" מסמל את החומריות, הדאגות והריקנות העלולים לבוא עם עושר ללא משמעות פנימית.
על פי הגישה היהודית, איכות היחסים בין אנשים, האהבה וההרמוניה הם שמביאים אושר וסיפוק לחיים, ולא העושר החומרי. אפשר למצוא אושר גם בפשטות ובצניעות אם קיימת תחושת אהבה ואחדות בין אנשים, והיהדות מעמידה ערכים אלו במעלה גבוהה.
סיפור קצר ומוכר על הלל הזקן, המדגיש את ערך ההסתפקות במועט והעדפת השלווה על פני עושר: הלל שהיה חכם עני, אהב את התורה אהבה גדולה. הוא עבד קשה בחטיבת עצים, כל יום כדי לפרנס את משפחתו, ובכסף המועט שהרוויח היה משלם חצי עבור צרכיהם הבסיסיים וחצי כדי להיכנס לבית המדרש ולשמוע דברי תורה.
באחד הימים, כשלא הצליח להרוויח מספיק כסף, לא הרשה לו השומר להיכנס לבית המדרש. הלל, שנחוש היה להמשיך ללמוד, טיפס על גג בית המדרש והאזין לשיעור מהארובה, למרות הקור העז. באותו לילה ירד שלג כבד וכיסה אותו כליל. בבוקר, ראו החכמים כי אור השמש נחסם מהחלון, וכשעלו לגג גילו את הלל, מכוסה כולו בשלג, שוכב קפוא אך מסור ללימודיו. מיד הורידו אותו, חיממו אותו והצילו את חייו.
המסר מהסיפור- סיפור זה מדגיש את מסירותו של הלל לחיים בעלי משמעות, גם במחיר של ויתור על נוחות חומרית. הלל בחר להסתפק במועט מתוך הבנה שהעושר האמיתי שלו הוא לימוד התורה, מה שמביא את השמחה והשלווה הפנימית האמיתית.
לסיכום , המשפט שבכותרת מלמד שאושר פנימי אינו נובע מרכוש חומרי אלא מקשרים בינאישיים, מהערכה עצמית ומהתחברות לערכים עמוקים. תחושת שייכות ומשמעות עשויות להקנות איכות חיים אמיתית יותר ממה שמספקים הישגים חומריים. על כן זכרו, האושר האמיתי לא נמצא בכמות או בשפע, אלא ביכולת למצוא שלום פנימי ולהעריך את מה שיש, תוך חיבור עמוק לערכים וליחסים שמביאים משמעות לחיים.
חברות וחברים, שוב תודה לכם על שאתם קוראים את המאמרים ואף מעירים ומאירים בהערותיכם לכולנו.
משה דנוך
עבדכם הנאמן
הצטרפו אל קבוצת הווצאפ וקבלו עדכונים שוטפים: להצטרפות הקליקו כאן
ניתן לדווח על חדשות אל העורך האחראי דני בלר בטלפון 052-2394026
או במייל [email protected]
על פי ''שימוש הוגן'' המעוגן בסעיף 19 לחוק זכויות יוצרים, התשס"ח-2007. מערכת ‘’חדשות באר שבע והנגב 24/7" מכבדת זכויות יוצרים ועושה כל מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המועברים אלינו, לעיתים תוך כדי התרחשות חדשותית. אם זיהיתם בכתבות או הידיעות צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות למערכת ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: [email protected]
עקבו אחרינו: וואטסאפ • טוויטר • טלגרם • פייסבוק • טיקטוק • גוגל • אינסטגרם •
