תדברו בצורה כזו שאחרים יאהבו להקשיב לכם
![](/uploads/profile_image/1692205519_a7214fbcb10326810598.png)
"תדברו בצורה כזו שאחרים יאהבו להקשיב לכם. ותקשיבו בצורה כזו שאחרים יאהבו לדבר איתכם"
חברות וחברים יקרים, כפי שאני נוהג בכל מאמר, לשתף אתכם בחוויות אישיות המלווה במסר רעיוני. חלקן מהילדות, חלקן בגילאים אחרים. אבי מורי ז"ל היה סמל, דוגמא ומופת ליכולת האדירה שלו להקשיב לאנשים ולשדר אמפתיה מול כל דובר מולו, ולא פחות מכך הייתה בו היכולת גם אם במשפטים קצרים ,היה שובה כל אדם. אבי מורי ז"ל דיבר גם בפיו, גם בעיניו ומעט מאוד בידיו. שלושת האיברים הללו שדרו כאחד, אמת ויושר.
אספר רק מקרה אחת מיני רבים. בהיותי בן הזקונים, הייתה לי הזכות לשהות מעט יותר מאחיי ומאחיותיי עם אמי ואבי ולספוג מהם על נתיבותם. אכן באחת הפעמים בהיותי בכיתה א , התלוויתי לאבי מורי לבית האבל, שם אבי אמור היה לפגוש יהודי מהקהילה על מנת לשמוע את מר ליבו ואולי לסייע לו. בעוד אנו בדרך בהליכה ( כמעט ולא נסענו ) פוגש אותו יהודי בדרך. הלה אומר שלום לאבי ואבי שואל לשלומו. זה החל לספר את מר ליבו. לאחר דקה , אני מושך בחוסר סבלנות את דש חולצת אבי ביודעי כי עליו להגיע בשעה מסוימת לבית האבל על מנת לפגוש את היהודי. אבי מלטף את ידי ושותק. לאחר שהקשיב ליהודי, הציע מה שהציע ונפרדו. אבי שיתף אותי בהאי לישנא:
" היות ושאלתי לשלומו, והחל לספר על מר ליבו, חובה עלי להקשיב, כי אז לשם מה שאלתי, האם לצאת ידי חובה" ?! לצערי לא מעט מחברינו וחברותינו ואני בתוכם , שואלים לשלום אדם, בעוד הוא מתחיל לספר על שלומו, השואל כבר מצוי בקצה הפרוזדור?! אם כך לשם מה שואלים אם לא להקשיב ואולי לסייע ?! על כך ברשותכם אקדיש מאמר זה.
הכותרת, מכילה בתוכו עקרונות מרכזיים בתקשורת בין-אישית ובניית מערכות יחסים. היא מדגישה את האיזון הנחוץ בין דיבור להקשבה ואת החשיבות של שניהם כדי לקיים תקשורת בריאה ואפקטיבית.
החלק הראשון של הכותרת: "תדברו בצורה כזו שאחרים יאהבו להקשיב לכם" כאן, הדגש הוא על איך אנו מציגים את הרעיונות שלנו. המטרה היא לא רק להביע את עצמנו אלא לעשות זאת באופן שימשוך את תשומת הלב של האחרים, יעניין אותם ויגרום להם להרגיש מחוברים למה שאנו אומרים. מדובר במיומנויות כמו: בהירות – דיבור בהיר וקוהרנטי, כך שהמסר שלנו יובן באופן המיטבי. התאמה לקהל – התאמת התוכן והסגנון לאנשים איתם אנו מדברים. למשל, שיחה עם ילד תהיה שונה משיחה עם עמית לעבודה. הנעה רגשית – שימוש באמפתיה, הומור או חיבור רגשי כדי לעורר עניין והזדהות. כבוד וזמן – מתן חשיבות לדעות של אחרים ולא דיבור מונולוגי ארוך, אלא בניית שיחה דינמית.
החלק השני של הכותרת: "תקשיבו בצורה כזו שאחרים יאהבו לדבר איתכם"- כאן מדובר על איכות ההקשבה. הקשבה אינה רק המתנה לתורך לדבר אלא פועלת אקטיבית. הקשבה טובה יוצרת תחושה של כבוד, הערכה, ואכפתיות כלפי מי שמדבר. ההקשבה כוללת: נוכחות מלאה – הימנעות מהסחות דעת (כמו טלפונים) ויצירת תחושת שיתוף אמיתי בשיחה. אינטראקציה – לא רק לשמוע אלא להגיב, לשאול שאלות ולשקף הבנה, כדי לעודד את הדובר להמשיך ולשתף. אמפתיה – לנסות להבין את נקודת המבט של הדובר ולהתייחס לרגשותיו, ולא רק לתוכן הדברים. כבוד – מתן תחושה לדובר שהוא חשוב ושדבריו משמעותיים, גם אם לא תמיד מסכימים.
ביהדות- כותרת זו מתיישבת עם עקרונות מוסריים ותורת התנהגות שמהוות חלק בלתי נפרד מהמסורת היהודית. עקרונות אלו מבוססים על רעיונות כמו כבוד הדדי, חשיבות הדיבור והקשבה, והאחריות האישית שלנו כלפי הזולת.
הדיבור ביהדות- הדיבור הוא כלי רב עוצמה ביהדות, והוא נחשב ליכולת ייחודית המבדילה בין האדם לבין שאר הבריות. הדיבור, לפי חז"ל, יכול להיות כלי ליצירת חיים אך גם להרס. ביהדות קיימת חשיבות רבה לאופן שבו האדם מדבר: שמירת הלשון – שמירת הדיבור נקי מדיבה ולשון הרע (כפי שמדובר בספר "חפץ חיים"). הדיבור צריך להיות מעצים, חיובי ומכבד. דיבור אמת – התורה מצווה על דיבור מתוך כנות ואמת. "מדבר שקר תרחק" (שמות) מדגיש את הצורך להיות נאמנים לאמת בדיבורנו. דיבור מתון – חכמי ישראל מדברים רבות על חשיבות הדיבור בצורה מתונה, מדודה ולא תוקפנית, כדרך ליצירת קירוב לבבות.
ההקשבה ביהדות- ההקשבה היא עקרון יסודי נוסף ביהדות, המשקף את הכבוד והאמפתיה לאחר. לפי חז"ל, ההקשבה היא חלק מהותי מהתהליך של לימוד תורה, קבלת מוסר והתנהגות ראויה: שמע ישראל – תפילת "שמע" מתחילה במילה "שמע", שהיא ביטוי לא רק להקשבה פיזית אלא גם לפתיחות נפשית לקבלת אמונה והוראה. הקשבה נכונה היא הבסיס לחיבור בין האדם לאלוהים ובין האדם לזולת. "איזהו חכם? הלומד מכל אדם" – חז"ל מלמדים שהחוכמה היא לא רק לדעת לדבר, אלא לדעת להקשיב וללמוד מאחרים. ההקשבה היא תנאי ללמידה והתפתחות רוחנית. הקשבה ככבוד לזולת – כמו בדיבור, יש להקשבה חשיבות מוסרית עמוקה ביהדות. חז"ל מלמדים שעל האדם להקשיב לזולתו בכבוד ובסבלנות, מתוך אמונה שכל אדם הוא ייחודי ויש לו מה לתרום לשיחה. כך ההקשבה נבנית על יסוד של כבוד הדדי ושיתוף פעולה.
שילוב הדיבור וההקשבה ביהדות- במובנים רבים, המשפט הזה משקף את האיזון שבין המידות היהודיות של דיבור והקשבה. התלמוד מלמד שהאדם נברא עם שתי אוזניים ופה אחד, ללמדנו שעלינו להקשיב יותר מאשר לדבר. החיבור בין דיבור להקשבה מתבטא גם ב"ואהבת לרעך כמוך", שכן הדיבור שלנו צריך לכבד את האחר בדיוק כפי שהיינו רוצים שיכבדו אותנו, וההקשבה שלנו צריכה להיות מתוך רצון אמיתי להבין ולכבד את עמדת הזולת.
לסיכום, המשפט מתפרש ביהדות כחלק מהותי ממערכת היחסים בין אדם לחברו, הדורשת איזון בין דיבור מתון ומכבד להקשבה אמפתית, ובכך הוא משקף את ערכי המוסר וההתנהגות הנכונה.
סיפור מתאים מהיהדות שמדגים את העקרונות של דיבור והקשבה הוא הסיפור על הלל הזקן, היא דמות מרתקת אותה אני נוהג לעיתים תכופות לתאר, והאדם שרצה להמריץ אותו לכעוס, המופיע במסכת שבת בתלמוד הבבלי.
אדם שהתערב עם חברו שיצליח להכעיס את הלל הזקן, אחד מחכמי ישראל הידועים באופיו הסבלני. האדם הגיע לביתו של הלל ביום שישי, בזמן שהיה עסוק בהכנות לשבת – זמן לחוץ ועמוס עבור רוב האנשים. הוא צעק מחוץ לביתו בקול רם: "היכן הלל? היכן הלל?" הלל יצא אליו בלבושו לשבת ושאל אותו בנחת: "בני, מה שאלתך?" האדם שאל שאלה חסרת משמעות, כמו "מדוע ראשם של אנשים מבבל עגול?" – שאלה שמטרתה להטריד ולא לעניין. במקום לכעוס או לגנות אותו על השאלה, הלל ענה בסבלנות רבה על השאלה המגוחכת והסביר את הסיבה בצורה מכובדת.
האדם חזר על אותו תרגיל מספר פעמים עם שאלות שונות ומוזרות, אך בכל פעם הלל יצא אליו בשלווה, בירך אותו ושאל מה הוא צריך, והשיב לכל שאלה כאילו הייתה רצינית. גם כשניסה להכעיס נכשל פעם אחר פעם, האדם התייאש ואמר: "הלוואי ולא ירבו כמותך בישראל!" אך הלל, במקום להיפגע, השיב בשלווה: "בני, כדאי שתלמד שהלל שווה שירבו כמותו בישראל, כיוון שיש לו סבלנות וכבוד לכל אדם."
סיפור קלאסי נוסף המתאר את העקרונות של דיבור והקשבה מחוץ ליהדות מגיע מתורתו של סוקרטס, הפילוסוף היווני הידוע בשיטת השיח שלו, המכונה כיום "השיטה הסוקרטית". הסיפור שמתמקד בדיבור מכבד ובהקשבה מגיע מהדיאלוגים של אפלטון, תלמידו של סוקרטס, במיוחד מהדיאלוג שנקרא "האפולוגיה" (הגנתו של סוקרטס) הנכם מוזמנים לקרוא בהרחבה על השיח הסבלני והדיאלוג הפתוח אשר ניהל סוקרטס מול שופטי העיר והאזרחים ולא בדרך של האשמות והתנצחות , למרות שהנו עומד למות.
לסיכום, המשפט מדבר על יצירת שיחה שבה יש תחושה של שיתוף פעולה, כבוד הדדי, והקשבה פעילה. כאשר אנשים מרגישים שמקשיבים להם בצורה כנה ומכבדת, הם נפתחים יותר ומרגישים בנוח לשתף, מה שיוצר שיח מעמיק, מחבר ואפקטיבי.
ואני פונה אליכם בנימה אישית, חברות וחברים יקרים, זכרו שתקשורת טובה לא רק בלהעביר המסר שלנו, אלא גם בהקשבה מכבדת לדעות השונות. כשנדבר בצורה שפותחת לבבות ונקשיב בצורה שמכבדת דעות אחרות, נבנה גשרים של הבנה.
כמו כן הנני מבקש להודות לכל אחת ואחד מכם, על כך שהנכם קוראים המאמר ויותר מכך על הערותיכם והארותיכם.
עבדכם הנאמן
משה דנוך