היכולת מצמיחה לאדם כנפיים, השאיפה מלמדת אותו לעוף
כאשר לצד מימוש היכולת האישית שלי לא ויתרתי על חלומותיי אשר התבטאו בשאיפות להמריא ולעוף. עשיתי זאת בעבר, עושה זאת בהווה ובע"ה ככל שהקב"ה יסייע ביידי אמשיך גם בעתיד הקרוב והרחוק עד אריכות ימים ושנים. לממש היכולות והחלומות שלי. הן בטיפוח הזוגיות שלי עם אהובתי רעייתי שתחיה, בגיבוש המשפחתי של המשפחה המצומצמת והרחבה, בכתיבה, בקריאה, בטיולים בארץ ובעולם. כל חיי השתדלתי לעשות זאת בענווה גדולה.
ידעתי תמיד על הכוח הטמון בי לצד החשיבות של חלומות ושאיפות בחיים. על כן חברים וחברות ברשותכם אקדיש מאמר זה למשפט הנפלא הזה.
המשפט, מבטא את הרעיון שהיכולת של אדם היא הבסיס להגשמה והתקדמות, אבל השאיפה והשאיפה למצוינות הן שמנחות אותו להשתמש ביכולותיו ולצמוח מעבר למה שחשב שאפשרי. הכנפיים מייצגות את הפוטנציאל. אך רק עם מוטיבציה ורצון, הוא יוכל "לעוף" ולהגיע להישגים גבוהים יותר. על כן משפט זה מבטא רעיון עמוק על הקשר בין יכולות אישיות לבין שאיפות והגשמתן.
החלק הראשון של המשפט, מדגיש את החשיבות של היכולות האישיות. יכולות אלו הן כמו כנפיים שמאפשרות לאדם להתרומם מעל הקרקע, להתגבר על מכשולים ולהגיע לגבהים חדשים. היכולות יכולות להיות כישורים מקצועיים, תכונות אישיות, ידע או כל דבר אחר שמעניק לאדם את הכוח והביטחון להתמודד עם אתגרים.
כאשר החלק השני של המשפט, מדבר על השאיפות והחלומות של האדם. שאיפות אלו הן הכוח המניע שמוביל את האדם להשתמש ביכולותיו ולממש את הפוטנציאל שלו. השאיפה היא זו שמלמדת את האדם כיצד להשתמש בכנפיים שצמחו לו, כיצד לנווט ולהתמודד עם הרוחות והסערות שבדרך, וכיצד להגיע ליעדים שהציב לעצמו.
השילוב בין 2 חלקי המשפט, בין יכולות לשאיפות. הרי שיכולות ללא שאיפות עלולות להישאר בלתי ממומשות, ושאיפות ללא יכולות עלולות להישאר בגדר חלום בלתי מושג. רק כאשר האדם משלב בין היכולות האישיות שלו לבין השאיפות והחלומות שלו, הוא יכול להגיע להישגים משמעותיים ולהגשים את עצמו.
משפט זה, משמש כהשראה לכל אדם, בכל תחום בחיים. הוא מזכיר לנו את החשיבות של פיתוח היכולות האישיות שלנו, אך גם את הצורך לשאוף ולהציב לעצמנו מטרות גבוהות. מעודד אותנו להאמין בעצמנו, להשתמש ביכולות שלנו ולשאוף תמיד להגיע רחוק יותר.
ביהדות, משפט זה מתחבר למושגים של מימוש פוטנציאל, פיתוח עצמי, שאיפה למצוינות תוך שמירה על ערכים ומצוות, עבודה על המידות, והשאיפה להתעלות רוחנית ומוסרית.
הכוחות והפוטנציאל של האדם: היהדות מאמינה שכל אדם נברא בצלם אלוהים ושהוא נושא בתוכו כוחות ויכולות ייחודיות. על כן מדגישה את החובה לממש את הפוטנציאל הזה על ידי מעשים טובים ולימוד תורה, כשהאדם צריך לפתח את הכישורים שאלוהים העניק לו. זאת לצד השאיפה להתעלות רוחנית: השאיפה מלמדת אותו לעוף – כלומר, השאיפה למעלה, לרוחניות, למצוינות מוסרית ורוחנית, היא הכוח שמוביל את האדם לגדול ולהשתפר. ביהדות יש שאיפה מתמדת לתיקון עצמי ותיקון העולם ("תיקון עולם") דרך עמידה במצוות והתקרבות לאלוהים. כמו שכתוב בתלמוד: “כל אדם נברא בצלם אלוהים” (בראשית) לרבות, המאמץ והמוטיבציה: השאיפה והמוטיבציה נחשבות ליהדות כתנאי חשוב להצלחה. הביטוי "יגעת ומצאת – תאמין" מעיד על כך שבלי יגיעה, עמל ומאמץ – אין הצלחה. הכנפיים (היכולות) לא יספיקו אם אין רצון חזק לנצל אותן בצורה נכונה.
באופן כללי, ביהדות יש הערכה לשילוב בין כישרון מולד (יכולת) ובין מאמץ ושאיפה להתקדמות מוסרית ורוחנית. יש דגש רב על פיתוח היכולות האישיות והכישורים של האדם. התורה והמצוות נועדו להדריך את האדם כיצד לחיות חיים מוסריים ומשמעותיים. היכולות האישיות הן הכלים שהאדם מקבל מהקב"ה, והן מאפשרות לו למלא את ייעודו בעולם. כלומר, לכל אדם יש פוטנציאל ייחודי ויכולות מיוחדות.
השאיפה, מצד שני, היא הכוח המניע שמוביל את האדם להשתמש ביכולותיו ולהגשים את מטרותיו. ביהדות, השאיפה למצוינות ולשיפור עצמי היא ערך חשוב. חז"ל אמרו: “הוי רץ למצווה קלה כבחמורה” (אבות) כלומר, יש לשאוף לקיים את כל המצוות באותה מידה של רצינות ומסירות.
סיפור ידוע מהיהדות על הלל הזקן, תנא מחכמי ה"זוגות" שחי בסוף ימי הבית השני. הלל נולד למשפחה ענייה מאוד בבבל, אך תמיד הייתה בו תשוקה ללמוד תורה ולהתעלות רוחנית. כילד, היה לו פוטנציאל גדול ויכולת אינטלקטואלית, אך בהיותו עני מאוד, לא היה יכול להרשות לעצמו לשלם ללימודים בבית המדרש של שמעיה ואבטליון, שני חכמים גדולים בירושלים. אולם, השאיפה העזה שלו ללמוד ולממש את הפוטנציאל שלו הייתה כה חזקה, עד שיום אחד, כאשר לא היה לו די כסף כדי להיכנס לבית המדרש, הוא טיפס על גג המבנה והקשיב לדברי החכמים דרך חלון, למרות הקור המקפיא. בלילה ירד שלג כבד והוא נותר על הגג כל הלילה, מכוסה בשלג, ועד הבוקר מצאו אותו חכמים קפוא. הם מיהרו להורידו מהגג, חיממו אותו, והחליטו לאפשר לו ללמוד תורה ללא תשלום.
ברשותכם אדגים בשמות נוספים אשר בנוסף יכולים להוות עבורנו להשראה:
רבי עקיבא התחיל את דרכו כרועה צאן פשוט, אך בזכות השאיפה והנחישות שלו, הוא הפך לאחד מגדולי חכמי ישראל. היכולת שלו ללמוד תורה בגיל מאוחר, למרות כל הקשיים, והשאיפה שלו להעמיק ולהבין כל פרט ופרט, הם דוגמה מצוינת כיצד היכולת והשאיפה יכולים להצמיח לאדם כנפיים וללמד אותו לעוף.
רבי שמעון בן לקיש, דמות מרתקת מהתלמוד. לפני שחזר בתשובה והפך לאחד מגדולי חכמי ישראל, הוא היה לוחם גלדיאטור. הסיפור שלו מדגים בצורה נפלאה את המשפט הזה. ריש לקיש פגש את רבי יוחנן בנהר, והתרשם כל כך מחכמתו של רבי יוחנן עד שהחליט לשנות את חייו וללמוד תורה. בזכות השאיפה והנחישות שלו, הוא הפך לאחד מגדולי האמוראים.
אלברט איינשטיין: נחשב לאחד מגדולי המדענים בהיסטוריה. בילדותו, מוריו חשבו שהוא אינו מוכשר במיוחד. עם זאת, הוא לא ויתר על השאיפה להבין את העולם הפיזיקלי, והפך את הכישרון המתמטי והמדעי שלו לכלי משמעותי ששינה את פני המדע. היכולת הייתה שם, אך השאיפה להבין את היקום ולשנות את הדרך בה חושבים על פיזיקה הייתה מה שלימדה אותו "לעוף".
הרב ישראל מאיר הכהן מראדין ("החפץ חיים"): תלמיד חכם גדול, בעל יכולת עצומה בלימוד תורה, אך מה שייחד אותו היה השאיפה העמוקה שלו לעבודה על מידותיו ולתיקון הדיבור. הוא כתב את הספרים "חפץ חיים" ו"שמירת הלשון" כדי לעזור לאנשים לתקן את דיבורם ולשלוט בלשונם. השאיפה שלו לחיות חיים מוסריים ותורניים הגביהה אותו והפכה אותו לדמות מופת.
סיפור הלל הזקן והדוגמאות לעיל, מדגימים כיצד היכולת והפוטנציאל ("הכנפיים") של כל אחד היו קיימים, אך רק בזכות השאיפה והמסירות שלהם ללמידה, הצליחו "לעוף" ולהפוך לחכמים משפיעים ביותר ביהדות או בעולם המדע. השאיפה האדירה שלהם ניצחה את כל המכשולים החיצוניים, כמו עוני או תנאים קשים, והובילה אותם לגבהים חדשים ולהצלחה במימוש הפוטנציאל שלהם ופריצת גבולות.
לסיכום, משפט זה יכול לשמש כהשראה לכל אדם, בכל תחום בחיים, ומזכיר לנו כי תחילה עלינו להכיר בחשיבות של פיתוח היכולות האישיות שלנו, והצורך לשאוף ולהציב לעצמנו מטרות גבוהות. על כן אני הקטן, עצתי לכם, יש חשיבות רבה ואף הכרח, לשלב בין כישורים אישיים לשאיפות, כי רק כך זה יוביל אותנו להגשמה עצמית והצלחה בכל תחום בחיינו. כך תנהגו, כך תחנכו את ילדכם, כך תורו לחבריכם, למשפחה וכולנו נצא מושכרים.
חברות וחברים, מודה לכם על כך שאתם טורחים לקרוא את מאמריי , כמו כן הנני מודה לכם על הערותיכם והארותיכם המשכילות את כולנו.
עבדכם הנאמן
משה דנוך