אופים מאהבה: הסיפור המרגש של משפחת אברהמוב
אחרי כמה שנים בהם המאפייה הייתה ממוקמת בדרך מצדה, משפחה אברהמוב הגשימה חלום לעבור למקום חדש ומרווח – במרכז גילת, שאף הוא עבר מתיחת פנים. לעסק החדש הם קוראים ''הקווקזי'', והיה מרגש לראות את המשפחה ואת החברים הרבים באים להשתתף בקביעת המזוזה וחנוכת העסק.
משפחת אברהמוב - ההורים לאוניד וטניה, שנולדו באזרבייז'ן והילדים מוטי ועידן שנולדו בבאר שבע עובדים מאז ומתמיד במאפייה. ההורים פתחו את העסק הראשון ב-1995 והילדים גדלו לתוך עולם האפיה. הם מכירים את הלקוחות והלקוחות מכירים את המשפחה, שגדלה לנגד עיניהם. ה''ילדים'' (הם כבר בחורים גדולים), מוטי ועידן, שהם כיום בני 24 ו-19, לא זוכרים מתי היה להם רגע פנוי כמו לבני גילם. הם היו חוזרים מבית הספר – והולכים לעבוד עם ההורים.
מוטי היה חוזר מהבסיס ובמקום ללכת לנוח בבית, היה מגיע לסייע להורים שהשכם בבוקר כבר היו פותחים את המאפייה. עם זאת, הם לא מתלוננים. להיפך, הם גאים בעבודה ונהנים מהעשייה.
''אבא קם בחמש בבוקר, כל יום. אני ואימא מגיעים לפה כבר בשבע בבוקר'', מספר מוטי. ''ביום שישי, כשמכינים את החלות לשבת, אבא כבר במאפייה בשלוש בבוקר. אנחנו חיים את זה, אוהבים את העבודה שלנו''. ההורים יכלו הרי לקחת עבודה פחות תובענית, אבל יש משהו כל כך מיוחד במשפחה, במסורות שעברומדור לדור, שבא לידי ביטוי בעשייה שלהם.
קצת אחרי סוף חג הפסח הם חנכו את המקום החדש, חנות גדולה יותר מאשר זו שהייתה להם בדרך מצדה. ''כל הזמן אנחנו מחפשים לעשות טוב יותר. להביא מאפים חדשים, לתת לקהל את מה שהוא מחפש'', מספרת המשפחה. ''רצינו מקום גדול יותר, שיגיע ליותר קהל ומרכז גילת היה בשבילנו הזדמנות מעולה. יש פה באר שבעים ותיקים לצד סטודנטים. יש פה יוצאי קווקז וגיאורגיה ויוצאי חבר העמים ובמקום החדש, שהוא גדול יותר, נוכל לתת שירות עוד יותר טוב'', מספר מוטי.
הקווקזים, ''יהדות ההרים''
שמה של המאפייה, ''הקווקזי'', אינו בא במקרה. משפחת אברהמוב עלתה מאזרבייג'ן, אחת המדינות בהם מתגוררים ''היהודים ההרריים'' או יהדות מזרח קווקז. עד למלחמת העולם השנייה הייתה שם קהילה גדולה של יהודים, שחיו בעיקר במזרח הקווקז, באזרבייג'ן וברפובליקת דאגסטן.
היו גם קהילות קטנות של יהודי ההרים ברפובליקות הרוסיות: צ'צ'ניה, וקברדינו-בלקריה. אחרי מלחמת העולם השנייה, במהלך שנות השמונים ועם פתיחת שערי ברית המועצות, רבים מבני הקהילה עלו לישראל ובאר שבע היא אחת הערים בהן נקלטו רבים מבני העדה.
המסורת של היהודים ההרריים רואה ביהודי הקווקז כצאצאי גולי יהודה שהוגלו לבבל או צאצאי שבט יהודה שהוגלו לאשור. למרות אלפי השנים, שמרו יהודי קווקז על קשר עמוק עם היהדות. כמו יהודי בוכרה וגאורגיה, הקפידו במשך שהותם בניכר על חופה וקידושין, שחיטה יהודית, כשרות, ברית מילה ושמירת חגים ומועדים. הם מפורסמים בהכנסת האורחים שלהם. הם דוברים שפה יהודית מעורבת בפרסית, ארמית, אזרית ועוד.
מי שמכיר את יוצאי קווקז בעיר, יודע עד כמה הם עובדים חרוצים ואנשי משפחה למופת. אמנם הם חלק מהמארג האנושי של ישראל 2022, בו אנשים בוחרים קריירה לפי ראות עיניהם, אך לא מעטים פונים למקצועות הקלאסיים, בהם אפייה וזה ממש לא במקרה. חלקם הביאו איתם מסורות משפחתיות וידע שהועבר מדור לדור.
''כולם אוהבים לחם קווקזי''
''את הלחם הקווקזי והגאורגי אוהבים בכל העדות וסבא שלנו גרישה לימד אותנו את סודות ההכנה'', מספר הנכד מוטי. בעודנו מדברים, השעון מראה כבר 18:00 וזו השעה המרגשת לקבוע מזוזה בעסק. הרב אברהם אטלן, שהוא גם משגיח הכשרות של העסק, מזמין את לאוניד לקרוא את הברכה המסורתית ולקבוע את המזוזה. הוריו מאוד מתרגשים וגאים. גם לאוניד מתרגש לקרוא את הברכה ולקבוע מזוזה. הוא לא נותן לכל המוזמנים לעזוב בלי ''לחיים'' ובלי טעימה מכל הטוב שהמאפייה מוציאה תחת ידיה מדי יום.
אחד המוזמנים מספר לנו שהוא פשוט ''עוקב'' אחרי משפחת אברהמוב בכל מקום בו הקימו מאפייה. ''מכיר אותם שנים, הילדים גדלו וברוך השם, ממשיכים בדרך של ההורים. מאפייה זה כמו משפחה. לחם הרי יש גם בסופר, אבל אני בא בגללם ובגלל שהכול טעים. הם אנשים של עבודה, לא זוכר שראיתי אותם בחופשה, אולי רק בפסח. הם משקיעים את הנשמה והם חינכו את הילדים, שהם כבר גדולים, לדרך הטובה הזו. אתה רואה שאין אצלם ''חפיף'', שיש להם יד ברוכה לאפייה. אני יודע כמה הם חלמו על מקום גדול והינה, תודה לאל, זה מתגשם להם בשעה טובה''.
גם מרכז גילת השתנה בשנים האחרונות. פעם הוא היה אחד משלושה מרכזים תוססים בעיר (יחד עם אורן ואורות) ואחרי זה, עם השנים, הרגלי הצריכה של הבאר שבעי השתנו ועברו לקניונים ומתחמים. לפני כמה שנים הרגישו שגילת, מרכז החיים של ותיקים, עולים וסטודנטים, חייב קצת קוסמטיקה ועידוד. היום הוא חזר להיות תוסס, לשמחתם הרבה של הוותיקים. אחת השכנות מהבניין יורדת לטיול עם הכלבה ורואה את המקום החדש ומברכת בחום את משפחת אברהמוב.
איש אחר, גם דייר, אינו מתאפק למראה הבורקסים שזה עתה יצאו מהתנור ועושה לעסק ''סיפתח''. מוטי ועידן מסתכלים בשעון ויודעים שזו נקודת הזמן הנכונה להוציא מאפים מתוקים מהתנור, שמפיצים ניחוח משגע. לפני שהמגש יוצא, עידן בוזק עליהם אבקת סוכר, ביד של אמן: לא יותר מדי, לא פחות מדי ובמקום הנכון.
''תחום האפיה - בנשמה שלנו''
לשאלה אם לא היו רוצים לעבוד במשהו אחר, המשפחה עונה ''לא''. ''האפיה היא בנשמה שלנו. בפסח יש לנו חופש ואחרי דקה, אנחנו מטפסים על הקירות. אנחנו חייבים את העבודה, את הקהל, לתת שירות, לייצר, ליצור, זאת אהבה למקצוע ולעשייה'', הם מספרים. לקוחות רבים מספרים על הימים הראשונים של מגפת הקורונה, כשהיה חוסר וודאות גדול.
''אני זוכר שהטילו סגר ולא ידענו אם יהיו סופרמרקטים ומה נאכל אם הכול יהיה סגור. ואז קמתי בבוקר וראיתי מחלון הבית שהמאפייה פתוחה. נכון, כולנו היינו במסכות ואני לא יכול להסביר למה, אבל לראות את לאוניד, את טניה, את מוטי ואת עידן מקבלים אותנו בחיוך - טוב מתחת למסכה אמנם – עשה לי ולעוד שכנים רבים טוב על הלב''.
ביום הפתיחה אפשר היה לראות בכמה אהבה זוכה משפחת אברהמוב. באו חברים ולקוחות וותיקים. כולם כאחד, מאוד התרגשו והוקירו את העבודה הקשה של המשפחה, שהיא, אחרי הכל, חלק מהסיפור של העיר אשר קולטת עליות מ-60 מדינות שונות, שטעמיה מגוונים בדיוק כמו תושביה, מקווקז ומאתיופיה, מאמריקה הלטינית ומעירק, ממרוקו ואלז'יר, מטוניס ולוב, בו פיצה איטלקית תרגיש נוח לצד מאפה וינאי, פרנה מרוקאית, לחם קווקזי ואינג'רה אתיופית.
''ומחר?'', אני שואל. ''מחר עובדים. אנחנו רואים ברכה בשגרה, בעבודה, בעשייה. אבא למד מההורים שלו ואני מהוריי, זה חלק מהנשמה שלנו'', מסכמים הילדים.
רוצים להתעדכן בכל החדשות לפני כולם?? הצטרפו אל קבוצת הווצאפ וקבלו עדכונים שוטפים: https://bit.ly/3iQmqmo
על פי ''שימוש הוגן'' המעוגן בסעיף 19 לחוק זכויות יוצרים, התשס"ח-2007. מערכת ''ברנז'ה NEWS'' מכבדת זכויות יוצרים ועושה כל מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המועברים אלינו, לעיתים תוך כדי התרחשות חדשותית. אם זיהיתם בכתבות או הידיעות צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות למערכת ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: [email protected]